הרהורים על קצין המטה

ממפקד אנו דורשים, מעל לכל, הצלחה בשדה הקרב. כל זמן ששומר המפקד על יחסי אנוש סבירים, אין אנו מנתחים ומחטטים לדעת מדוע, כיצד ובאילו דרכים השיג את הצלחתו (ניתוחים אלה אנו משאירים לכותבי זיכרונות ולהיסטוריונים).

מלבד ההצלחה בשדה הקרב אנו רוצים לראות במפקד גם איש החלטה ומעשה.

לסיכום, הנדרש ממפקד הוא להחליט, לפעול, והעיקר – להצליח.
בקצין המטה אנו מבקשים מאפיינים אחרים:

  • עצמאות המחשבה והעזה להביעה.
  • כושר ניתוח מחשבתי.
  • יכולת להציג באופן ברור ומשכנע עובדות, נתונים, מסקנות והמלצות.
  • נאמנות.
  • נכונות להיות האיש מאחורי הקלעים ו"להגיח" רק כשיש הכרח לכך.

ברצוני להביע כמה דעות על קצין המטה. הבעת דעה על קצין מטה היא מן הדברים שאין להם מידה ואין להם שיעור, אין עליהם תרגילים ולא עורכים בהם מבחנים. אין הם באים לידי ביטוי בעבודה השוטפת. יתכן, שהם יתנו פרים בתכונותיו של האיש, בדמותו של הקצין. אולם אין הם מוחשיים בעבודת היומיום. לכן, כדאי לראות בהעלאת נושאים אלה לחם הנשלח על פני המים. אם להתייחס למילים אלה כפשוטן, יוכל כל אחד לשלוח ידו אל הלחם השט – ולנגוס, ואם אנו מקבלים את משמעותו התנ"כית של הפסוק, עם מבט אל העתיד, יהיה הנשכר העיקרי לתורה זו, ברבות הימים, צה"ל כולו.

עבודתו של קצין המטה ניתנת ללמידה די בקלות. אפשר לתרגל אותה בלי סוף אולם דמותו של קצין המטה, מהותו, דרך פעולתו והתנהגותו – אותם אי אפשר ללמוד על ידי תרגילים. אלה הם ערכים, אותם צריכים להקנות, עליהם צריך להתחנך ולחנך.

ידועה האמרה: "הצבא צועד על קיבתו". כיוון שחשיבות הקיבה כבר ידועה היום לכל, וגם יודעים פחות או יותר כיצד לספק אותה, ודמות הצבא מאז נפולאון השתנתה, מן הראוי אולי לשים לנגד עינינו אמרה אחרת: "צבא הצועד על ערכים".
על ערכיו של קצין המטה נדון הפעם.

קצין מטה לעומת מפקד

אי אפשר לדבר על קצין מטה בלי לראותו בחוגו הטבעי, בחברת מפקדו. לכן יהיה עיקר הניתוח שבהמשך קשור למערכת היחסים ביניהם: מעמדו של קצין המטה כלפי מפקדו וכלפי הרמות הגבוהות יותר המתמקדות במפקד והמיוצגות על ידו.
לא אדון הפעם במפקד; רבות דנו בו. קימות דרכים וגישות רבות להתייחסות אל המפקד – המנהיג. אולם נדמה לי, שלא אחטא יותר מידי לאמת אם אומר, שביסוד הדברים יש הבנה והסכמה כלליות לגבי דמותו ודרכי התנהגותו.

לא כן המצב ביחס לקצין המטה: במטות שונים, אצל מפקדים שונים, ביחידות שונות ואפילו במצבים שונים נדרש מקצין המטה להתנהג באופן שונה. העובדה, שלא הוא מרכז כוח המשיכה, מונעת ממנו, כביכול, לעצב דמות עצמאית. הוא תמיד תלוי, נמשך אל השמש הגדולה – המפקד, או נהדף ממנה. הוא מסתובב במעגלים – פעם באור ופעם בצל. ביחס אליו עדיין אין דפוסים מגובשים.
מי הוא האיש הזה, קצין המטה ומהו?

גזע הפיקוד וגזע המטה

ואולי שאלה קודמת: האם אמנם קיימים שני סוגי קצינים בצבא – המפקד מזה וקצין המטה מזה? האם מכל אחד נדרש אופי שונה ונדרשת מהות שונה (ברירה זו הרי ניצבת בפני כל קצין בקרירה שלו – האם הוא איש פיקוד או מטה)?

מוכרות לנו דוגמאות של קצינים מוכשרים בצבאות -העולם, אשר נאותו לשרת כל ימי המלחמה כקציני מטה בלבד, וויתרו על תהילתו הבלעדית של המפקד בשדה הקרב. מדוע?

בצה"ל קיים "מוסד" הרוטציה. הקצין עובר מידי פעם מתפקידי פיקוד למטה ולהפך. האם משמעות הדבר, שכל קצין מסוגל להיות גם מפקד וגם קצין מטה? נראה לי שלא. אני מכיר בשני סוגים עיקריים של קצין:

סוג אחד של קצינים – הגזע העיקרי עליו הם מטפסים הוא גזע הפיקוד. למען גזע זה הוא נעזר מידי פעם בענפים צדדיים, באמצעותם הוא מטפס. אלה תפקידיו הקצרים כקצין מטה, שאינם אלא מסייעים לו בקידומו כמפקד.
לעומתם, יש קצינים שעיקר תפקידיהם במטה וזהו גזעם המרכזי. מידי פעם הם חורגים מעבודת המטה ומקבלים על עצמם תפקידי פיקוד, ואלה הם עבורם הענפים הצדדיים. וזאת הם עושים כדי לראות את הצד האחר של המטבע, להרחיב את היקף הסתכלותם, להתבונן בדברים בעיני מפקד ולנסות לחדור אל הבעיות העומדות בפני האיש, אותו חייב המטרה לשרת. חריגות אלה רק מסיעות בידי קצין זה למלא ביתר שלמות את תפקידו העיקרי בהירארכיה הצבאית – קצין מטה.

מה נדרש מקצין מטה לעומת הנדרש ממפקד

ממפקד אנו דורשים, מעל לכל, הצלחה בשדה הקרב. כל זמן ששומר המפקד על יחסי אנוש סבירים, אין אנו מנתחים ומחטטים לדעת מדוע, כיצד ובאילו דרכים השיג את הצלחתו (ניתוחים אלה אנו משאירים לכותבי זיכרונות ולהיסטוריונים).
מלבד ההצלחה בשדה הקרב אנו רוצים לראות במפקד גם איש החלטה ומעשה.

לסיכום, הנדרש ממפקד הוא להחליט, לפעול, והעיקר – להצליח.
בקצין המטה אנו מבקשים מאפיינים אחרים:

  • עצמאות המחשבה והעזה להביעה.
  • כושר ניתוח מחשבתי
  • יכולת להציג באופן ברור ומשכנע עובדות, נתונים, מסקנות והמלצות.
  • נאמנות
  • נכונות להיות האיש מאחורי הקלעים ו"להגיח" רק כשיש הכרח לכך.

אתעכב רק על כמה צדדים של מכלול זה.

משמעת והסתגלות

אולם חייב אני לקבוע תחילה שתי הנחות, שעליהן יהיו מבוססים דברי הבאים. הנחה ראשונה היא, שקציני צהל ממושמעים. הם יודעים לתת פקודה, הם יודעים לבצע פקודה. כל קצין יודע, שבלי משמעת מוחלטת ונאמנות יסודית למפקד ולעניין, אי אפשר להוציא אל הפועל החלטות, ואי אפשר לבצע משימות.

נכון, שעל כל מושג שהזכרתי – משמעת, נאמנות, ניתן לגבב (רצוי לעשות כך) תלי תלים של פרושים והלכות.
אולם מובטחני, שעיקר הדברים ברור ומובן לכולנו, ואני יכול לקבוע, שהננו חבורת קצינים ממושמעים.
הנחה שניה היא, שאין חיי הקצין בצבא מתנהלים על מי מנוחות. דאגותיו רבות, והוא חייב לנקוט עמדה מידי יום מידי שעה, בבעיות קטנות כגדולות, אישיות וכלליות, והחיים הופכים מסובכים וקשים יותר ככל שהתפקיד והמעמד רמים יותר.
יש בצבא מפקדים נוקשים, חסרי סבלנות, בטוחים בצדקת דברם וללא אורך רוח מספיק לעבוד בחבורה- לעבוד עם מטה.
דרכם ברורה להם, והם יודעים את שהם רוצים. הם גם יודעים כיצד להשיג את רצונם. מפקד כזה מצפה מחבר עוזריו, לא רק שלא יפריעו לו, אלא שיגייסו את כל כוחותיהם לסייע לו בהגשמת מטרתו שלו. עם מפקדים כאלה קשה לעיתים לעבוד. לא נוח להביע דעה, ולעיתים אף מסוכן להאבק עליה.

עובדה זו ידועה לי, ומה שאומר בהמשך יביא אותה בחשבון. לא רק זאת, לעובדה זו משמעות חריפה, אם לא נתעלם מן ההנחה הרווחת אצל חלק מן הקצינים באשר לקידום בקרירה; כוונתי לענין ה"סוס". לכל קצין, בהתאם לגישה זו, דרוש "סוס" שעליו יוכל לרכב בעזרתו להתקדם. "סוס" זה, ככל שדרגתו ומעמדו בצבא גבוהים, כן ייטב. אם רוצים לרוץ מהר, יש לנהוג בעדינות ובזהירות. אסור להילחם בו ולהרגיזו; צריך "לפייס אותו בסוכר".

על מה יאבק קצין מטה

בהתבססי על הנחות אלו – שאנו ממושמעים, ולעומת זאת שהחיים בצבא קשים ורצופים מכשולים; שיש מפקדים נוקשים, שאיתם לא קל לנהל מאבק דעות; שהקריירה האישית חשובה לנו מאד ושלעיתים, לשם טיפוס, יש לוותר על עקרונות ולמצוא "סוסים" .אם אמנם כל אלה נכונים – מה עלינו לעשות?
אם אמנם החיים הם כה קשים, ולא כדאי לנו להסתכסך עם המפקד, כי בין כך ובין כך זה לא יועיל, ולמה לנו לשבור את הראש בקיר – מה עלינו לעשות

עלינו להיאבק

כמו בכל בעיה יש גם פה מספר דרכים אפשריות, מהן אציין שתיים אופייניות. הדרך האחת היא להכנע ולהשלים, להתכופף, להמתין – ול"התאפס". כל אחד יכול למצוא בתוכו מנגנוני הגנה נפשיים להסביר את עמדתו והשקפת עולמו, זו ואף להחזיק בדוגמאות מהנסיון האישי ומהיכל הקודש של ההיסטוריה – הכללית והצבאית. ודאי הוא גם יביא לעזרתו את "חכמת החיים".
הדרך האחרת היא להיאבק. אין לזלזל ב"אויב" חס וחלילה – בייחוד כשהוא מפקד ישראלי. אולם אין גם לברוח ממנו: המפקד הישראלי, המחבב מלחמה הראויה לשמה, יהנה בסופו של דבר אף ממאבק זה. המאבק לעתים מסובך, קשה וכואב. אבל הוא היחיד המסוגל להוביל קצין וצבא להישגים ולהתקדמות, ולא להסתאבות ולניוון.

מהות המאבק

ובכן – כנגד מה וכנגד מי אנו "נלחמים"?
כנגד מה חייב קצין המטה לעזור את כל כוחות נפשו ולצאת חוצץ?

  • נגד השגרה.
  • נגד מוסכמות.
  • "נגד" הערכות והנחות של הרמה הגבוהה.
  • "נגד" הערכות והנחות של קציני קו מטה אחרים.
  • "נגד" מפקדו.
איך ייעשה המאבק?

נגד שיגרה ומוסכמות

נגד השגרה והמוסכמות נלחם על ידי בדיקה מחודשת מידי פעם של נתונים העומדים לפנינו, בגישה אובייקטיבית מקסימלית . לבעיות חדשות נחפש דרכים ופתרונות חדשים, שאמנם התבססו על דפוסי תורה וארגון קיימים, אלא שלא יהיו כבולים על ידם. לא במקרה אמרתי פתרונות חדשים ולא אמרתי פתרונות מקוריים. מקוריות היא מתת אלוה, שלא כל אחד זוכה בה. בייחוד מקוריות רצינית המשולבת באחריות עמוקה. כתוצאה מהשתחררות ממוסכמות ומהתייחסות חופשית אל בעיות חדשות ואל נתונים משתנים.
ניתוח מסודר, שיטתי, עקבי ומתמיד, יגלה לפנינו גם אופקים חדשים. לאנשים נעים לנוח על זרי דפנה, נוח להם להיות שייכים לתורה מוסכמת, מקובלת ומנוסה ולאמין באמיתותה. איני טוען, שיש לחדש בכל תנאי ובכל מחיר, אך אני מודאג מהכניעה, מההשלמה, מקבלת-הדין של המוסמות – ובהן אני מציע ללחום.
בכל צבא יש תוכניות אב לאפשרויות הפעלתו בעת מלחמה. קרו מקרים לא מעטים בתולדות המלחמות, בהן נשארו צבאות דבקים לתכנוני יסוד אלה גם כאשר פרצו פעולות איבה . הנחתם היתה, שהחלטות, אשר אותן גיבשו בעת רגיעה ותוך מחשבה וניתוח ממושכים ומעמיקים, יהיו תמיד יותר טובות ויותר נכונות מהחלטות המתקבלות על סמך הערכות מצב חפוזות ותחת לחץ (הנחה זאת התבססה גם על העובדה, שהצבאות אורגנו, אומנו והורגלו לחשוב ולפעול לפי התורות שנקבעו בעת הרגיעה ואי אפשר לשנות כל זאת בחיפזון תוך כדי מלחמה).
כשלונה של צרפת בשתי מלחמות – העולם נבע מגישה זו. מיותר להטעים, שאנו איננו יכולים להרשות לעצמנו מצבים דומים. לכן חובה על קצין המטה לבדוק את המוסכם והמקובל, לא להשלים עם הנוחות שיש בהן, ואם יש צורך בכך-לצאת נגדן במערכה גלויה ובלתי פשרנית. בצבא מודרני, המפעיל כמויות רבות של אמצעים מסובכים, חייב קצין המטה המקצועי לחפש אפשרויות חדשות לניצולם. חידושים טכנולוגיים, שינוי סדר כוחות ושיטות לחימה אצל האויב, וכן הערכות מלחמתית קונקרטית מסוימת, על יתרונותיה ובעיקר מגבלותיה, צריכים לדרבן את קצין המטה המקצועי להצעות מקוריות, נועזות ומיוחדות למצב הנדון. עליו להתנער לדעותיו, השגותיו והמלצותיו שלו עצמו, שהיו אבן גזית בהחלטות קודמות של מפקדו, ולראות בעיניים פקוחות את האמת החדשה.

קצין המטה והרמה הגבוהה

באשר ל"מלחמה" נגד הרמה הגבוהה. כל קצין, מפקד או קצין מטה, צריך לראות את עצמו כאילו הוא לבדו עומד בפני משפט ההיסטוריה. לא הפקודות שניתנו לו ולא ההנחיות שהדריכוהו ילמדו עליו סנגוריה. הקצין עצמו קובע את דרכו, על אחריותו האישית ועליה עליו להיות מוכן לתת את הדין.
לא תמיד תואמים הצרכים והבעיות של הרמה הגבוהה את אלו של הרמה הכפופה לה. לכן, לא תמיד תואמות ההערכות של הרמה הגבוהה את אלה של כל הכפופים לה. כאן הקונפליקט עם הרמה הגבוהה. יקרה לעיתים, שתגובת אויב מסוימת תספק את כוונת הפיקוד המרחבי המנהל את כלל המלחמה בזירה ותהיה יפה לה, אולם תהא לה משמעות שונה ולעיתים מסוכנת לכח מסוים הכפוף לו. על תופעה זו חייב קצין המטה להצביע אם יש לדעתו דרך לכך ולהתמודד עמה.

לכל גוף יש מהות עצמאית, אינטרסים , משימות שהוטלו עליו וכן מטרות אשר הציב לעצמו. קצין המטה חייב לבדוק האמנם מתאים מעגל הפעילות שלו לזה של הרמה הגבוהה, ומשתלב בו קו נקי – או שיש ביניהם נקודות חיכוך "חמות" מידי, העלולות לפגוע, לרב אמנם בלי משים, ביחידתו. בדרך זו לא ירצה קצין המטה ולא יוכל ל"התכסות" בהנחיות הרמה הגבוהה ולחסות בצלן. הנחיות אלו יהיו בשבילו אתגר ולא כיסוי.

הקצין וחבריו למטה

מפליא לעיתים להווכח באיזו קלות ובאיזו מהירות מגיע כל המטה לאותם דפוסי מחשבה ודרכי יישום. כי האוירה החברתית הנוצרת בהשפעת המפקד וקצינים בעלי אישיות חזקה סוחפת, ואדם אוהב להיות שייך. אך לא יתכן, שקצין מטה יקבל מן האוירה הכללית ויכנע לה מבלי שיתרום לה את שלו.

על כן חייב קצין המטה לעצור מידי פעם ולערוך חשבון נפש גלוי ונוקב עם עצמו: האמנם הרצון המשותף של המטה הוא גם שלו, או שלא בכל הוא תואם את הערכותיו ופתרונותיו.

על קצין המטה המקצועי לעשות הערכת מצב אישית. לא לגבי הקרירה האישית שלו (אם כי גם זו חשובה), אלא הערכת מצב של בעיה נתונה. בהיותו נציג של חיל מסוים, הוא חייב לעשות הערכת מצב אישית-מקצועית מהימנה, באמות המידה הקבועות לה. הפעלת הכוח שאותו הוא מייצג, המקצוע והאמת הפנימית שלו – אלה צריכים להוות את הגרעין להערכת המצב שסביבו יעשה, אחרי כן, התאום עם חבריו. לכן, במטה שבו קצינים מתאימים ומקצועיים לרוב, חייב כל קצין לראות את עצמו עומד במרכז העניינים ואת הדברים שהוא מייצג – כשלמות כשלעצמה.

בהמשך הדיון במטה, ותוך מאבק דעות עם חבריו, תווצר התמונה השלמה. מכאן שאין קצין מטה "מתרשת" מיד על פתרונות ודרכי פעולה המוצעים על ידי המפקד וקצין האג"ם. הוא מייצג דרכים משלו – במיוחד באשר לניצול הנכון והמושלם של אמצעי הלחימה שהוא מייצג, אך גם לגבי פתרון הבעיה כולה.

מאבק זה בתוך המטה, מבטל כמעט כל אפשרות של השמטת רעיונות והברקות ומאפשר ניתוח מקיף ועמוק של נושא הדיון.

קצין המטה והמפקד

עתה אנו מגיעים אל הפרק המסוכן ביותר; עלינו להבקיע כאן גרעין חומר, אשר עלול- באם ההבקעה תהיה ללא בקרה ושליטה – להקרין אנרגיה כה גדולה שתעמיד בסכנה את הצבא כולו.

הנושא: המאבק במפקד.

הסיכון: התנהגות בלתי זהירה ולא שקולה עלולה לערער את אושיות הצבא ולהביא לדרדור מסוכן – אובדן המשמעת.
אך כיוון שהנושא מסוכן ביותר, הוא גם החשוב ביותר, ונדון בו איפה במיטב השיקול. כלפי המפקד מתבטא המאבק בבדיקה אובייקטיבית של רעיונותיו והברקותיו המחשבתיות והאינטואיטיביות. דחפיו של מפקד הינם עזים ונמרצים ופניו תמיד מופנות את המעשה והפעולה עליהן הוא מופקד.
באופן טבעי ובריא הוא רואה עיקר וראשון את מעגל העשיה שלו ושל יחידתו. על קצין המטה לוודא, שהחלטות המפקד ודרכי פעולתו יתאמו את כוונת הרמה הגבוהה ויהיו נאמנים לה.

נאמנות

שאלת הנאמנות של קצין למפקדו או לענין כולו, אינה כל מסובכת ורבת פנים מבחינה תאורטית.
ההיסטוריה הצבאית מספקת לנו דוגמאות רבות וחיוביות של קצינים, אשר חרגו מהנאמנות המצומצמת למפקדיהם, כאשר אלה חטאו למה שנראה לכפופים כנאמנות לענין כולו, לעם, למדינה ולערכים אנושיים. נסתפק בהזכרת התמרדותו של גנרל דה-גול נגד הממשלה והצבא הנכנעים לכובש הנאצי. הנאצים מספקים לנו את הדוגמא הנוראה לצד האחר של המטבע, כאשר צבא שלם נכנע לסמכות ולנאמנות למפקד, תוך התעלמות מצווים של מוסר צבאי והתכחשות פושעת לערכים כלל אנושיים.
אינני מכיר מקרה, מאז הקמת צה"ל ועד היום, שהתעוררה בו שאלת הנאמנות בחומרתה. אני מקווה ומאמין שהיא אף לא תתעורר. אולם כדי לוודא זאת, כדאי שיהיה כל קצין עומד על המשמר ורואה עצמו כאחראי בלעדי להמשכו של מצב בריא ורצוי זה.

קצין המטה ומדיניותו

אני מניח, שקצין מטה בכיר, בוגר בית הספר לפיקוד ומטה ומנוסה בעניני צבא, מסוגל להביע דעה בכל בעיה, העולה ברמה בה הוא משרת. זוהי זכות גדולה – וזוהי גם חובתו, כקצין מטה, להביע דעתו (בטאקט, בשכל ובאומץ לב) ולהאבק למענה.
האם משמעות הדבר, שלקצין מטה צריכה להיות "מדיניות" עצמית, וכי זו אינה נחלתו הבלעדית של המפקד?
ברמות הגבוהות – עוצבות שדה, מפקדות מרחב ומטה כללי – חייבת להיות לקצין מטה מדיניות.
לפני שאני נכנס לשדה מוקשים זה, אני רוצה להציג מחדש את הנחת היסוד שעליה התבססתי עד כאן: קציני צה"ל הם ממושמעים. בקריירה שלי בצה"ל לא נתקלתי אפילו פעם אחת בחוסר משמעת – בייחוד משמעת מבצעית. לכן איני מודאג, פן תפגע ותעורער ההירארכיה שלנו.

אמת, שאת דברי אני מבסס על הנחה הפוכה בדיוק, והיא הגורם העיקרי להעלאת הנושא בצורה זו: הקצונה שלנו, לעתים, יותר מידי ממושמעת. נוח לה בכך ולא נעים לה להיאבק על דעותיה. יתכן מאד, ואני כמעט בטוח, שפשוט אין לה סיבות חשובות שלא להיות ממושמעת. אולם גם השלמה זו עלולה לעורר דאגות לעתיד.

ברמות הבכירות צריכה להיות לכל קצין מדיניות: גם למפקד, גם לקצין המטה. את מדיניותו הוא יוציא לפועל בתבונה, בנאמנות ותוך תאום – אבל תהיה לו מדיניות עצמית. קצין ללא מדיניות אינו קצין. אין לו מה לעשות, אין לו מה להביע, אין לו מה לייצג ואין לו למען מה להיאבק. וברגע שאין לו על מה להלחם והמלחמה אינה חלק מישותו – הוא חדל להיות קצין.

אני מסכים, שהמלחמה ממש אמנם דבר נורא הוא, וכל אדם צריך לסלוד ממנה. אולם מלחמת דעות, רעיונות ותפיסות מחשבתיות, זוהי מלחמה מהנה.
יתכן, שגם היא מסוכנת לעתים – אם אינה מבוקרת, אולם הסכנה העיקרית מפניה חוששים לרוב היא הסכנה למביע הדעה בלבד. קצין אשר אינו נהנה ממאבק הדעות, עד כדי היותו מוכן להסתכן בה – אינו יכול למלא חובתו בכבוד.

המאבק הנו מסוכן. אולם חוסר מאבק מסוכן שבעתיים. המאבק מסוכן לפרט. לקצין המטה. חוסר המאבק מסכן את הצבא.

חשוב, שקצין המטה "יניח את מדיניותו על השולחן", ולא ישמור אותה לעצמו בחדרי ליבו או יביע אותה בסוד ובחדרי חדרים. איני רוצה במדיניות המובעת על ידי השמצות וביקורות חסרות טעם בשיחות שישי בערב.

קצין מטה אחראי יאמר דעתו בדרך גלויה, חברית ואמיצה במקום ובזמן שהיא דרושה. אם קצין המטה חושב לחתור לביצוע מדיניותו בנפרד ובנסתר – הרי הוא פושע במסגרת הצבאית. מדיניותו של קצין מטה חייבת להתמזג, תוך דיון חופשי וגלוי, במדיניות הסופית הנקבעת על ידי המפקד. רק אז יש לה ערך ותרומתה תהיה תכליתית.

הגבול למאבק על הדעה

עד מתי ממשיך קצין המטה להלחם על דעתו? מקובל ונהוג, שהמאבק נפסק עם קבלת ההחלטה על ידי המפקד; מאותו רגע פועל כל המטה כגוף אחד בעל מהות אחת, החותר בכל כוחו להשגת המטרה אשר הוצבה על ידי המפקד.

ברצוני להביע הסתייגות לקביעה מוחלטת וחד משמעית זו. עקרונית היא נראית לי בהחלט, אולם איני מקבל אותה ככלל בל יעבור.

בחרתי להסביר את עמדתי בהדגמת ניסוח הלקוח מהערכת מצב. המשימה המוטלת על קצין מטה במסגרת הדגמה זו תהיה להביע את דעתו והמלצתו כדי לסייע למפקד לגבש החלטה טובה ביותר, בתנאים מסוימים ולהוציאה אל הפועל עם בטחון מקסימלי בניצחון. זאת – בהתאם לכוונות המפקד והרמות הגבוהות.

המטרה שהייתי מנסח לעצמי במקרה זה (מלבד איסוף נתונים מדויקים ורבים ככל האפשר -ומתן המלצות לדרך פעולה מסוימת) היא:" להמשיך ולהלחם על דעתי, גם אחרי קבלת ההחלטה, כל עוד אין מאבק זה מפריע למילויה המושלם של המשימה, כפי שהתווה המפקד".
הזכות הגדולה והחובה העצומה שאנו מעניקים כאן לקצין המטה הבכיר, היא להחליט בעצמו מתי עלולה עקשנותו להפריע ולהזיק למילוי המשימה – ואז לחדול מלחצו.
ההחלטה הפורמלית של המפקד אינה יכולה להיות מושכל ראשון בדבר הגבולות למאבק. יתכן, שברוב המקרים אמנם כן הוא, בייחוד בהחלטות המתקבלות בשדה הקרב, כאשר רווח הזמן בין החלטה לביצוע הנו קצר. לעומת זאת, כשההחלטה היא, לדוגמא, ברמת מטה כללי, ומשמעותה בעיקר ארגונית לטווח ארוך או כאשר ההחלטה היא מבצעית, אולם בינה לבין הביצוע יש די זמן גם לעבוד במסירות על בצועה וגם ללחום נגדה, אין ההחלטה הפורמלית שמה קץ לדיונים.
כן נפעל במצב שבו מתעורר הספק לגבי נאמנות הפקודה ,לכוונת הרמה הגבוהה, שלא לדבר על פקודות, אשר חוקיותן עומדת בספק. לגבי אלה, לא רק חובה עלינו שלא לבצע אלא לפעול נגדן.


ניסיתי להסביר, מדוע חייב קצין המטה לבדוק עניינית את עמדתו ומדוע אין ליבי שלם עם המוסכמה, שכל מאבק דעות במטה נפסק עם קבלת ההחלטה.

המסקנה: קצין מטה, אשר אינו לוחם, חוטא לתפקידו ולמפקדו. אין המפקד זקוק לו. לא רק שאינו מסייע, הוא מפריע.

בצבא מודרני, המפעיל מערכות נשק רב גוניות ומורכבות, הולך וגדל ערכו של ייעוץ המטה, וקשה יותר ויותר לאדם אחד להקיף את כל האמצעים והאפשרויות העומדות לרשותו.

בדבר אחד אין לי ספק, החלטה המתגבשת תוך מאבק דעות תהיה עדיפה, ברוב המקרים, על החלטת יחיד. קצין המטה הוא חלק ממערכת הדעות וההשקפות. אין זה תפקידו של קצין המטה לעשות את חייו של המפקד נוחים, גם לא להקל עליו בבחירת הפתרון ובקבלת ההחלטה. זאת יש לזכור – ההחלטה צריכה להיות טובה ונכונה. תוצאות של החלטה הינן רבות חשיבות. הן עשויות להיות מזהירות אולם הן עלולות להיות הרות שואה. זכותו הבלעדית של המפקד היא להחליט. זוהי זכות גדולה ואין זכות זו נקנית על נקלה וללא מחיר. מאבק הדעות במטה הוא עבורה תשלום אפסי. אל יהיה קצין המטה טוב לב ואל יוותר למפקדו, אלא ירבה להציג שאלות והשגות, לבסוף יגיש המלצות ופתרונות ויעמוד על ניתוחם היסודי ועל קבלת הפתרון הטוב ביותר לבעיה הנדונה. אל יאמר קצין המטה את דברו באובייקטיביות שמגבוה, ואחרי כן יכתוב ביומנו או בספר זיכרונותיו: "היום אמרתי כך וכך ולא שמעו לי….אני את שלי עשיתי. העתיד יוכיח".

עם קצינים כאלה תערוך ההיסטוריה משפט חמור. היא מוקירה וזוכרת רק את הלוחמים. בענייני מוסר מפקדים תופסת האמרה: תעזבני יום-אעזבך יומיים. ערכים, דמות הקצונה וטובת העניין אינם ניתנים לחלוקה.

ידע ודעה

לסיום – רצוני לעמוד על עוד נקודה אחת והיא: חשיבות הידע המקצועי של קצין המטה והיחס בין ידע לדעה.
חלקים רבים של הצבא הופכים מקצועיים בלעדיים. בנושאים אלה אין משמעות לדעה ללא ידיעה. גם אם נניח, שאמנות הפיקוד מושתתת יותר על תחושה בהבנה, ולא על ידע עמוק בפרטים – אי אפשר לוותר עליו בטרסט המוחות של המפקד; במיוחד כאשר יש נטייה במטה לחפש דרכים חדשות לניצול האמצעים, כאשר יש מרוץ מתמיד להתגבר על מגבלות וליקויים המצויים כמעט בעצם מהותם של אמצעי הלחימה, וקיימת שאיפה להפתיע את האויב במהלכים ובשיטות לחימה. לאלה חשוב מאד הידע המקצועי – איפה ומתי יכול כל טנק לנסוע, ובאיזו תחמושת לירות; האם ניתן לאלתר גופים ארגוניים כבדים בהתאם לאפשרות טקטית מסויימת, והאם אפשר לשלב במפתיע אמצעים שונים תוך סיגול הדדי. תושיה זו מוכרחה להתבסס על ידע עמוק המכיר את הדברים לפרטי פרטים.
קצין מטה, הרוצה שיתייחסו להצעותיו ברצינות, חייב אם כן להבטיח, שאמנם הן מבוססות וניתנות לביצוע. דבר זה אפשרי, רק אם הקצין יקדיש את רוב זמנו ללימוד מעמיק וניתוח יסודי של מקצועו המיוחד בהתייחס אל כל משימה חדשה.

סיכום

אם יהיה לנו קצין מטה, השולט במקצועו והיודע גם לגבש דעה, להציגה ולהלחם עליה – רב הסיכוי שיהיה לנו מטה טוב, יעיל ונכון לחידושי הזמן.
רק עם מטה טוב יכול להיות מפקד טוב. וכך, עם שני אלה, יכול להיות צבא דינמי ולא צבא מסואב, הקופא על שמריו.
האתגר העיקרי שהתייחסתי אליו הוא, כיצד להלחם על הדעה לאחר שגובשה אצל קצין המטה, אייך להציג אותה ועד מתי להאבק עליה. זו בעיה, שכל קצין מטה וכל מפקד ברמה שלנו חייב לראותה יום יום ולעמוד בפניה שעה שעה.
אם את כל מצוות ה"עשה" אשר מניתי, ניתן להפוך לתכונות – יהיו אלה תכונות היסוד שהייתי רוצה לראות בקצין המטה.