מחשבה מול טכנולוגיה

מתוך קלסר הדרכה של מוטה בפו"ם 1960

האמנם בטלו המגטונים את התת-מקלע? האמנם חסלה ההרתעה את המלחמה? האם קשר ישיר מארצות הברית אל הבסיסים בויטנאם מאפשר לפנטגון ללחום את מלחמת הפטרולים בג'ונגל? והאם קו טלפוני מהמטכ"ל אל כל פינה בגבול מקטינה את אחריותו של המפקד במקום בהתפתח קרב? ההפך הוא הנכון. המלחמה הגלויה ומלחמת הגרילה בשדה מחד ומרכז הבקרה האלקטרוני למלחמת כפתורים מאידך- מחייבים רמת קצונה גבוהה, חושבת, בעלת כושר ניתוח ונוקטת עמדה.
התהליך המרכזי בחברה המודרנית בת ימינו הוא המעבר ההדרגתי של מרכז הכובד מן הערך המוסרי אנושי אל הידע הטכנולוגי והארגון החברתי. ההומניות מפנה את מקומה ליעילות. הרעיון נסוג מפני הניסיון. האידיאל נדחק על ידי האפשרי והמצוי. הקדמה האנושית נקבעת יותר על ידי המצאות וחידושים טכנולוגיים מאשר על ידי מחשבה מהפכנית.
עצמת כל הנשק וכמותם מבטלת את הצורך בתמרון הטקטי ובתחבולה. הרסניותם הנוראה המחייבת שליטה מרכזית מחד ואמצעי התקשורת המושלמים, המאפשרים שליטה מרכזית זו מאידך, מורידים מעל הבמה את קצין השדה הבכיר העצמאי. את מקומו יורש הטכנאי בעל המקצוע.
האמנם?
האמנם בטלו המגטונים את התת-מקלע? האמנם חסלה ההרתעה את המלחמה? האם קשר ישיר מארצות הברית אל הבסיסים בויטנאם מאפשר לפנטגון ללחום את מלחמת הפטרולים בג'ונגל? והאם קו טלפוני מהמטכ"ל אל כל פינה בגבול מקטינה את אחריותו של המפקד במקום בהתפתח קרב? ההפך הוא הנכון. המלחמה הגלויה ומלחמת הגרילה בשדה מחד ומרכז הבקרה האלקטרוני למלחמת כפתורים מאידך- מחייבים רמת קצונה גבוהה, חושבת, בעלת כשר ניתוח ונוקטת עמדה.

הקצין והחברה המודרנית

מקובל היה בחברה המערבית המתקדמת לראות באנשי צבא הקבע חוג שמרני המתנגד לכל קדמה חברתית. הקצין, משנשבע אמונים לשלטון הקיים, אינו רשאי ואינו יכול ללחום בו. הצבא, בהיות א- פוליטי, לא יכול היה לעמוד לרשות מהפכה כלשהי ומקומו הטבעי היה נגדה. איש צבא הקבע היה ניטראלי. כיום, השחרור ההמוני והחמור של מדינות מתפתחות העמיד את הצבאות במקום שונה והפוך לחלוטין. בארצות אלה, הצבא, בזכות הידע הטכנולוגי שלו וקשריו אל המדינות הקולוניליסטיות המערביות, לשעבר, עמד בראש הקדמה והמהפכנות. עד מהרה ניצלו הצבאות את מעמדם זה ותפסו ברסן השלטון. מאליו התחייב הצבא לצאת מהניטרליות המסורתית ולנקוט עמדה במאבקים רעיוניים, חברתיים ופוליטיים בינלאומיים ופנים ארציים.

בארצות קומוניסטיות, הצבא הנו פוליטי בפקודת השלטון. אין הוא נלחם למען שלטון כלשהו ובשמו, אלא בראש ובראשונה למען הרעיון, המפלגה נמצאת בתוך שורות הצבא ומפקחת עליו. איש הצבא הנו מראשוני המהפכנים. דבר זה מחייב גם את הקצין המערבי לפתח לעצמו מחשבה חברתית.
גיוס החובה והמלחמות ההמוניות מזרימות מדי פעם דם אזרחי חדש לשירות צבא הקבע. הידע המקצועי והטכנולוגי הנדרש הנו כה גדול שאין באפשרות הצבא להקיפו בכוחות עצמו והוא נזקק לשיתוף פעולה עם מומחים אזרחיים.
בהכרח נשברת המסגרת הצבאית והקצין הבכיר בא בקשרים עם עולם המדע, הארגון והחברה האזרחיים ונוצרת השפעת גומלין מתמדת.

סכום ביניים

סוגי המלחמה החדשים והמגוונים, ריבוי כלי נשק ועצמתם, שיטות הלחימה וכן ניידות הכוחות ומהירות פעולתם מחייבים את הקצינים, למרות אמצעי השליטה המרכזיים ליכולת ניתוח מצב גלויה וחופשית וקבלת החלטה עצמאית. הקצין מוצאת את עצמו יותר מתמיד מעורה במתח החיים החברתיים פוליטיים. הקצין נוכח שחישובים צבאיים הופכים לחלק מהותי משקולים מדיניים ואין הוא יכול להתעלם ממקומו המרכזי במבנה החברתי בטחוני של ארצו ועמו.

דמות הקצין

חשוב לקבוע מהם הקווים העיקריים בדמותו של הקצין הבכיר. האם אמנם, בעקבות ההתפתחויות החברתיות והקשרים עם עולם אזרחי חיצוני, הוא הופך להיות חלק מהפקידות הגבוהה או שהוא בראש וראשונה איש מלחמה. כבר כאן המקום לציין שלמרות התפתחויות אלה ובמידה מסוימת בגללן, חייב הקצין לשמור, בראש וראשונה על דמותו החיילית. הקצין היה ונשאר, ביסודות של דבר, איש הפעולה והמעשה. הוא חייב להישאר בדמות של לוחם נמרץ ועקשן, החותר ללא הרף לבצוע משימותיו.
ידע מקצועי רחב ויכולת חשיבה ונתוח מעמיקים יבואו אך לסייע בידו לבצע את תפקידיו ביתר יעילות ולקבוע את מקומו הראוי בהירארכיה הצבאית ובחברה הבטחונית והכללית.
הקושי הוא בעצוב דמות קצין אשר יהיה בעל ידע וכושר ניתוח אינטלקטואלי גבוה מחד, ודחפים פנימיים של לוחם מעולה וקנאי מאידך.

קלאזביץ הגדיר את הפקוד הצבאי: "פקוד צבאי הוא אמנות, שהיא פעילות חופשית ויוצרת, אשר בנויה על יסודות מדעיים", מאידך הוא מגדיר כנ"ל אלא: "אשר בנויה על אופי, יכולת וכוח חשיבה".
על מנת שהקצין יוכל לפתח את מלוא תנופת אישיותו, תכונותיו ואופיו, הוא חייב לבסס שני יסודות: נדבך הלימוד והידע, ופיתוח היכולת של חשיבה וחקירה.
בגלל מרחבי הידע האין סופיים, חייבת ההדרכה להתרכז בעיקר בפתוח המחשבה האנליטית היוצרת ולא בלימוד נתונים, אשר בקצב הפתוח המודרני, משתנים בין כך וכך חליפות לבקרים.
קצין אשר למד לנתח מצב מסוים בשיטה מדעית יוכל לעשות זאת כמעט בכל שטח, גם אם אין ידיעותיו באותו נושא עמוקות.
רצוי, מבחינת חופש המחקר, שהלומד אף יבחר בעצמו את נושא מחקרו.
בית הספר צריך ליצור אוירה שבה יוכלו להתמזג סיפא וספרא ובה הלימוד, החשיבה וההתעמקות בנושאים מופשטים לא יבטלו בקצין את להט דמו ללחום באויב ולנצחו.

שיטות הוראה

שיטות הוראה ולא רק חומר הלימודים, צריכות גם הן לענות על יעוד בית הספר ודמותו של קצין העתיד.
כל עוד היה יעודו העיקרי של בית הספר להקנות ידע ואינדוקטרינציה היו שיטות ההוראה מבוססות ברובן על קשר ישיר והדוק בין החניך ומדריכו איש הקבע. הרצאות, דיונים, תרגילי מפות ושטח ומשחקי מלחמה. אמצעי העזר להדרכה טובה באו ברובם לשפר את רמת הקליטה על ידי פניה ושיתוף של חושים ותגובות- ראיית תמונות ושיתוף פעיל בהטמעת החומר הנלמד.

במקרה זה תוכן הלימודים נקבע באופן שרירותי וחד משמעי על ידי בית הספר ומוסדות הצבא האחראיים לכך. הדיונים והתרגילים, שלא לדבר על ההרצאות, נתחמו כולם על ידי תורה מקובלת ומוסכמת וחופש הבחירה של החניך בתוכם, גם בצבאות ליברלים, היה תחום.

אם אמנם יחיה קצין העתיד באוירה יותר פתוחה ופרוצה לרוחות מנשבות מהקטבים השונים של העולם האזרחי והצבאי הגדול- חייבות שיטות ההוראה להכשירו לכך.
כיוון שאין הוא חי יותר בחממה של למוד במסגרת אלא נתון להשפעות רבות צריכה שיטת ההוראה להכשירו לבור את דרכו ולקבוע בעצמו את מסגרת דעותיו, כאשר השתייכותו לגוף הצבאי הלוחם, לייעודו, למטרותיו מחייבת מסגרת התנהגות בלבד.
דבר זה מחייב לאמן את החניך להגדיר לעצמו את הבעיה, את מסגרתה ואת שיטות הטיפול בה.
הבעיה אינה יותר ללמוד הרבה, כי בין כה וכה אין אדם מסוגל ללמוד הכל.
הקצין צריך לקבל רקע לדעת מה עליו ללמוד וכיצד לתקוף את הבעיה לצורך בצוע משימה מסוימת, תוך הסתייעות בידע ומומחיות של אחרים.
כיון שתקופת הלמודים אינה מתארכת, אנו צריכים למצוא דרך להמעיט בשעות הלימוד במסגרת קבוצתית כדי למצוא מספיק זמן ללימוד עצמי. זאת ניתן לעשות על ידי צמצום חומר הלימוד הבסיסי או שינוי בשיטת הלימוד, שיאפשר קליטת-יתר.
זאת ניתן להסיק על ידי לימוד עצמי לפני הקורס ובדיקת הידע על ידי מבחני הכניסה.
שיטה זו של לימוד עצמי ובוחן טובה גם במשך הקורס. בנושאים מסוימים יידרש הסבר מקדים של מספר שעות על ידי מדריך מקצועי ואחר כך ילמדו החניכים בעצמם ויגישו מבחן. הרווח יהיה כפול: לימוד עצמי וחסכון בשעות בית הספר.
בהרצאות צריך להמעיט, וברוב המקרים לא להתיר משך הרצאה של יותר משעה אחת. תרגילים טקטיים חייבים שלא לחרוב ממסגרת שעות מסוימת. יש לערוך רשימת לקחים כוללת ולוודא שאותם לקחים לא יחזרו יותר מדי פעמים.

ניתוח אירוע

שעות לא מעטות מוקדשות בדרך כלל לדיונים בתורת לחימה ובהפעלת כוחות, כהכנה לתרגילים טקטיים. דיונים אלה הנם לרוב שניוניים ומופשטים. לעתים קרובות מתדרדר הדיון עקב היותו מנותק מבעיה מסוימת , להתפלמסות והתפלפלות מיותרים. בכל דיון כזה עולים גם פרטים רבים צדדיים וחסרי חשיבות אשר לא יופיעו יותר בתרגילים המתקדמים.
ניתוח האירוע מתקן לקויים אלה. בשיטה זו מתייחס החניך לתורת הלחימה בהקשר אל אירוע טקטי מסוים. דרכה קל למדריך ולחניך לפתח דמיונם בהשלכות למקרים טקטיים דומים. כאשר תרגיל כזה נעשה על מפה ותצלומים חיים ועם אויב אמת ניתן ליהנות אף מרווח שולי, לא מבוטל, של הכרת הזירה.
כיון שניתוח האירוע הטקטי דן בנושא טקטי הוא מחייב את החניך לנקוט עמדה ולהציג אותה בצורה נאותה.
בהיותה נוגעת בעיקרי הדברים שיטה זו אף חוסכת זמן. בנושאים משניים יכול ניתוח אירוע לבוא במקום תרגיל ובנושאים מרכזיים הוא יכול לחזק דרך לחזור על לקחים אשר באו לידי ביטוי בו עצמו.

מגמות

חניכי בתי הספר הגבוהים ממוינים למקצועותיהם והתמחויותיהם עוד לפני הגיעם אליו. רק לעתים רחוקות יעברו אנשי אפסנאות ושלישות לתפקידים מבצעיים וההפך.
תכנית הלימודים צריכה לענות- בנוסף לגוף העיקרי השווה לכל- על התמחות יתר במקצוע. יש למצוא את היחס המתאים בין הלימוד המשתף והמגמה באופן שלא יפגע הבסיס העיקרי והחשוב לבית ספר צבאי גבוה- מפגש קצינים, לימוד הדדי וקביעת קו מוצא אחיד ומשותף.
כיום מושם הדגש העיקרי בתכנית הלימודים על הצדדים המבצעיים ועל אנשי הארגון להתאים עצמם לכך. דרך זו הינה טובה עקרונית, כי גם בשדה הקרב האיש המבצעי הוא המכתיב העיקרי את המלכים ועבודת המטה בעוצבות הדשה קשורה קשר הדוק להחלטות טקטיות.
מאידך, יש לזכור שככל שהרמה גבוהה, עולה ערכם של נתונים ארגוניים מנהלתיים. ועבודת המטה הקשורה בהם אינה דומה לעבודת המטה המבצעית. היא חורגת במידה גדולה משדה ההערכות ועוברת לשדה ארגון וחישובים מסובכים ומדויקים.
לכן, יהיה זה אך טבעי לאפשר לחניכים אנשי מנהלה העמקת יתר במקצועותיהם המיוחדים.
ניתן לטעון שהתמחות זו מקומה בקורסים מקצועיים, אולם טענה זו יפה גם לגבי החניכים אנשי המבצעים.
בית ספר צבאי גבוה הינו שלמות אחת ומקיפה ובתוכה יש למצוא את האיזון הנכון, המפרה והבלתי פוגם.
מגמתיות זו עשויה להתבטא בלא יותר מאשר 15% מתכנית הלימודים.
כללית, ניתן לאמור שבמקום מספר מסוים של תרגילים טקטיים ונושאים זירתיים יעמיקו תלמידי המגמה המנהלתית העמקת יתר בנושאי סטטיסטיקה, ארגון, מנהל תעשייתי, מבוא לכלכלה וחקר בצועי בנושאים ארגוניים.

עבודות מסקר ומחקר- מכוון וחופשי

בעוצבות שדה גבוהות, בחיילות ובמטה הכללי, קצין המטה עושה לעתים קרובות עבודות מסקר ומחקר: חלקן הוא מבצע לפי דרישות הממונים עליו וחלקן הוא עושה ביוזמה עצמית לאור דחפים פנימיים המתעוררים בו, להוכיח רעיון או תפיסה- פרי למודו ותחושתו.
עבודות מטה אלה מתחלקות לשני סוגים עיקריים: מסקר ומחקר. ההבדל ביניהם יהיה בעקר בגודל ובעמקות. המסקר יהיה יותר צרוף עובדות ונתונים וסיכום מסקנות אובייקטיביות. המחקר, יהיה בדיקת הנחות ונתונים וניתוחם המעמיק לשם הוכחה או סתירה של תפישה מסוימת או מחקר נוגד. כמובן שישנם תרגילים רבים בשני התחומים.
בדרך כלל יעסקו המסקרים והמחקרים בשתי קבוצות נושאים עקריות. האחת בעלת אופי תיאורטי ומופשט כגון הערכות מצב שיטות לחימה ואימון- והשניה בעלת אופי מנהלי חשובי כגון ארגון יחידות, פתוח אמצעי לחימה ותהליכי עבודה.
קצין הניגש לעבודת מסקר חייב לדעת מספר דברים: להגדיר לעצמו את הנושא, לעיין בחומר ולמצות אותו, לחפש חומר ביבליוגרפי או מקורות ידע אחרים, להתייעץ במומחים, לסכם את הנתונים והידע ולהסיק מסקנות, לגבש עמדה והמלצות , לסכם בהגשה מסמך מסודר אשר יובן לקורא וישכנע אותו.
מאידך- שיטת הניתוח וההצגה של נושאים מחשבתיים שונה מזו של נושאים ארגוניים חשובים. בראשונים מתבססים יותר על הנחות והערכות ואילו באחרים מסתמכים יותר על עובדות ומספרים.