על משתיקים ושותקים

זה מספר שבועות שלא יכולת לאזור כוח ולהעלות על הכתב מחשבות , הערות והערכות. מצבנו הלאומי נראה בעיני כה חמור, שלא מצאת כוח נפשי להוסיף עליו נימות בקורת כתובות. כמעט כל תחום של עשיה בחיינו החברתיים, כלכליים ובטחוניים גורם מפח נפש ומועקה כה עמוקים, שכל מילה נוספת נראית כזריה מלח על פצע פתוח בגופך עצמך- והכאב כבד מנשוא. יתר על כן- ובמיוחד בכל אשר קשור במלחמת לבנון- נראית הממשלה כה חסרת אונים אל מול הסחף המדיני בטחוני והשבר בערכי התנהגות לאומית בסיסית עד כי מתפשטת ההרגשה שאין אל מי לדבר והמנהיגות הרשמית שרויה בהלם ובשיתוק ללא מוצא. כל זמן שהיתה תקוה למנוע את המלחמה או לעצור אותה בשלביה הראשונים- קראתי בקול גדול. היום נראה כביכול שאין אל מי לעשות אפילו את זאת.

לעומת זאת נמשכת ואפילו מתחזקת ההסתה הממשלתית נגד כל מי שמביע דעתו נגד מדיניותה- אם במסגרת הכנסת ואם על ידי התארגנויות פרטיות של אנשים ונשים, לוחמים ואמהות, שמעשי הממשלה הביאום לקצה גבול התסכול , והם נסחפים למעשים שבימים כתיקונם גם אם ימי מלחמה ואין ברירה, לה היה עולה בדעתם לעשותם.

שכבתי בשבת בגינה וברוב תסכולי מהקיר האטום אליו אנו מתדפקים פניתי אל סר הספרים וניסית למצוא תשובות לשאלות ממעוף ההיסטוריה הלאומית שלנו ובחכמת היהדות.

ובפרק ה' של הנביא עמוס מצאתי תאור הממצה במספר מלים קטן את התחושה שרבים מאיתנו חשים היום, כאשר במקום להקשיב לדברינו אוסרים אלינו מלחמת חרפות ומנסים להפחידנו בכינויי גנאי והחרמות.

וכה אמר הנביא:

"כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאותיכם…לכן המשכיל בעת ההיא יידם.
כי את רעה היא!"

גם הנביא מיכה מזדעק על ממשלה המתימרת לדבר בנבואה ובשם האמת היחידה והמוחלטת:

"לו איש שולך רוח ושקר וכזב אטיף לך ליין ולשיכר- והיה מטיף העם הזה. כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי, הנושכים בשיניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקידשו עליו מלחמה".

על אלה מזהיר הנביא עמוס בפרק ב' מפני מניעת בקורת ותחזיות, שכן התוצאה הנוראה לא תאחר לבוא:

"ועל הנביאים ציויתם לאמר: אל תנבאו
ועל כך אבד מנוס מקל
וחזק לא יאמץ כוחו
וגבור לא ימלט נפשו
ערום ינוס ביום ההוא
נאום ה'".

אוי למשתיקים ואוי לשותקים!