על כוחנות ומלחמה

עם פירסום הדו"ח של ועדת החקירה בקשר לאירוע העצוב והכואב במחנות הפליטים של בירות- ועם ההסתבכות המעמיקה שלנו בלבנון בין הנוצרים, הדרוזים, הסורים, הרוסים ועכשיו אפילו האמריקאים – יש לדעתי חשיבות לחזור שוב גם אל הבסיס האידאולוגי של מלחמת לבנון כולה – כפי שהוצא לפועל על ידי שר הבטחון וגובש לתפיסת עולם על ידי ראש הממשלה.

בהאמיני שאמנם סוף מעשה במחשבה תחילה, עסקתי רבות בניתוח השקפת הממשלה על מלחמה מתוך ברירה וניסיתי להשוותה אל מלחמות ומאבקים אחרים- בהיסטוריה כולה ובזמננו אנו.

ברשימה זו ברצוני להביא תמצית מרוכזת אך אופיינית, המתייחסת לטעות החמורה של שר הבטחון והשקפתו על פתרון בעיות פוליטיות בכוח הזרוע וגרירת רוה"מ למלחמה עם ברירה.

חשוב לחזור ולדון בתיאוריה שעמדה בסיס המלחמה, כי כל זמן שהלכוד בשלטון, היא עלולה לחזור ולצוץ ולגרום מעשים שמוטב של ייעשו. שכן, תיאוריה זו הפכה לקונספציה, קונספציה קשוחה ומסוכנת של כוחנות והתחסדות.

נראה שגם ראש הממשלה יסכים איתי, שההתבטאות החשובה ביותר שלו בשנת התקציב 1982, התייחסה להשקפת עולמו בדבר ההצדקה והמוסריות שיש למלחמה מתוך ברירה. אין ספק שמחשבה זו, גם אם לפי דעתי לא היתה מגובשת אצלו אישית דיה לפני מבצע שלום הגליל, ורוה"מ פיתח אותה לכדי שלמות רק לאחר שהמבצע יצא כמעט מכלל שליטה והפך למלחמת לבנון, תיאוריה זו היא היא שעמדה ביסוד ההתדרדרות החמורה שלנו אל המבוך ללא מוצא בו אנו נתונים היום בלבנון, ובהשלכותיה על יחסינו עם המעצמות ועם שכנותינו לתהליך השלום.

על מנת להוכיח את הטעות באסטרטגיה המדינית של הממשלה, אסתייע בציטוטים מתוך ספר רב יוקרה על מלחמה ופוליטיקה אשר נכתב על ידי מומחה עולמי לנושא זה- ברנארד בארודי- שעוסק בעיקר בסוג כזה של מלחמות בעולם המודרני, הדומות במידה מסויימת למלחמת לבנון. כל מה שאומר בהקשר זה, איננו סותר הישגים מסוימים של המלחמה, שכן אין להכחיש ובוודאי לא אנוכי, שעם צבא כצה"ל, בו שירתתי בגאווה ובסיפוק שלושים שנה, יכולה מדינת ישראל לפעול רבות ואף להשיג נצחונות.

ברצוני לחזור לצטט בתחילה אימרה של קלאוזביץ, עליו כבר החלפתי בעבר דעות עם ראש הממשלה אפילו בכנסת, כאשר מר בגין כפר בקשר ההדוק שבין מדיניות ובין מלחמה:

"קלאוזביץ הכיר את הצורך באחדות בין המלחמה למטרתה וידע היטב שמלחמה היא ענין רציני עד מוות ולא משחק גרידא, שמשחקים אותו לשם נצחון".

אינני חושד, חס וחלילה, שראש הממשלה חיפש רק ניצחון. אך אני כן חושש שמר בגין נאות להיגרר אחרי אנשים ותפישות עולם של הצלחה קלה בדרך תוקפנות. ועל כך אומר המומחה בארודי: " תוקפנות או נטיה לתוקפנות, היא התבטאות מקובלת של המין האנושי, אבל כאלה הן גם הבורות והטפשות השייכות לענין בדיוק באותה מידה".

ומדוע יש קשר בין תוקפנות לשמה ובין בורות? שכן, אני ממשיך ומצטט:

"המלחמה מביאה בנקל לידי מעשי רשע גדולים יותר מאלה שהתכוונה למנוע, ונוסף לכך טמון בה הסיכון של כשלון או תבוסה".

מכיוון שאי אפשר להתעלם מסיכון כזה, מתבקשת מאליה המסקנה, והיא כמובן הפוכה מהתיאוריה של ראש הממשלה על מלחמה מתוך ברירה, שאותה אני מצטט:

"אם נפסיק לחשוב כיצד לרפא את נגע המלחמה כשלעצמו ונתרכז יותר בהמנעות ממלחמות מסוימות היכולות להתרחש עלינו, יהיה בכך הישג ניכר: כי הישג גדול הוא להמנע ממלחמה אחת קטנה, בייחוד כאשר לעולם אין אנו יכולים לדעת מראש עד כמה קטנה תישאר המלחמה הקטנה הזאת".

הנה כי כן, איננו רשאי להימלט מהשואה אל ראש הממשלה וחבריו: מדוע לא יכולנו גם אנו להמנע ממלחמה מיותרת? אלא אם כן נבדוק את עצמנו לעומק, אנו עלולים למצוא עצמנו במצבים דומים גם בעתיד.

מעניין לקרוא מרשם בדוק להצדקת מלחמה כפי שנוסח על ידי האיסטרטג בארודי לאור ניתוח שערך מנסיון המלחמות בהיסטוריה. אין לי ספק שבשורות אלו נמצא, אולי להפתעתו של מר בגין, את הצהרותיו הכביכול ייחודיות משך שנים רבות, שלו עצמו ושל חבריו, ובמיוחד בעת האחרונה, ובהקשר למלחמת לבנון. להלן המרשם הנפוץ להצדקת מלחמות בכל הדורות ואני מצטט:

"הצגת תדמית שטנית של האויב. הצגת תדמית עצמית של אומץ וגבריות. תדמית עצמית מוסרית. חוסר תשומת לב סלקטיבית. העדר הבנה של הזולת. בטחון עצמי מופרז מן הבחינה הצבאית".

פרמטרים אל המאפיינים מלחמות רבות שפרצו מתוך ברירה, ואלה הסיסמאות שניתנו להצדקתן – הזהות בדיוק מוחלט לנאומיהם הדמגוגיים וחוצבי הלהבות של ראש הממשלה ושרים בממשלתו.

לכן, ובמיוחד לאור ההסתבכויות המדיניות, הצבאיות והמוסריות שלנו בלבנון, כדאי

מאד לבדוק מחדש את צדקת הדרך, את המלחמה והשלכותיה ואת המסקנות לגבי סיומה המהיר אך היעיל.

מספר פעמים בעת האחרונה ניסה ראש הממשלה לסתור את טענתי שבמלחמת לבנון נגררו הוא והממשלה אחרי סילופים וחצאי אמיתות מצדו של שר הבטחון.

מעניין להביא בהקשר זה ציטוט הנוגע לזהירות המתחייבת מצד ממשלה אזרחית נבחרת כלפי מפקדים ומנהיגים המופקדים ישירות על המערכה הצבאית. שר הבטחון אריאל שרון, הזכיר בגאווה פעמים רבות את אחריותו לכל פעולה צבאית שבוצעה במלחמה- קטנה כגדולה- והתפאר ביכולתנו להשיג נצחון סופי ומוחלט גם בנושאים פוליטיים:

"הגנרל אומן והוכשר לשאוף לנצחון בכל מחיר ולהיות נכון לשלם כל מחיר אפשרי כדי להשיג זאת. ייתכן שצריך להניח לו להיות שבע רצון מעצמו בתפישה כזו כדי שיוכל להיות הלוחם הטוב ביותר. זוהי המיומנות שאנו מבקשים ממנו והמיומנות שאנו מבקשים בלעדית מכל הגנרלים, למעט הבכירים ביותר. ואולם בצמרת, ובוודאי האזרחית, ורצוי גם במגזר הצבאי של הממשל- חייבת לשרור התפישה הבסיסית והשלטת על טיבה האמיתי של מלחמה נמשכת או צפויה ומה רוצים להשיג על ידי מלחמה זו". גישה זו חייבת לכלול בהכרח- נכונות לבחון מחדש אם רצוי להמשיך במלחמה בנסיבות הקיימות או שמא עדיף לבקש פתרון או סיום אחרים זולת נצחון, גם אם הנצחון נראה בהישג יד במובן הצבאי המצומצם.

גם הגנרל שרון טעה וגם הממשלה הוטעתה.

אין לי ספק שראש הממשלה לא יתנגד להשוואה בינו אישית והמלחמה בבירות ובין ניתוח של קלאוזביץ, על נפוליון בונפארטה ומלחמתו במוסקבה. ראשית, מציין קלאוזביץ, כיצד ניתן וצריך לשפוט אירוע מלחמתי: "מותר- הוא אומר- לשפוט מאורע על פי תוצאותיו מכיוון שהן מהוות את הביקורת הטובה ביותר עליו. אולם- מוסיף קלאוזביץ- מסקנה כזו הנשענת רק על התוצאות אסור שתשתמש ראייה לתבונה האנושית".

ובאשר לתבונה הוא מוסיף:

"הוא לא הכין את עצמו כהלכה לאפשרות, שההנחה העיקרית שלו תתבדה, כלאמר, ההנחה שאלכסנדר יהיה חייב לבקש שלום ברגע שנפוליון יכנס למוסקבה".

"רעיון זה" כותב מחבר הספר " מדהים מפני שהוא פשוט, אך אינו זוכה לתשומת לב מספיקה". האמנם מותר גם לנו במדינת ישראל, להתעלם מדברים כה פשוטים? האם אמנם לא אבדה הממשלה את תבונת המדיניות עקב הצפיות והאשליות לגבי התוצאה האפשרית של פעולות הקרב?

שכן הממשלה נגררה אחרי היוהרה שבאה עם הכוח- לפעול ולהתנהג כמעצמה, החל ממזכר ההבנה האיסטרטגי האומלל עם ארה"ב נגד בריה"מ, דרך גבון, זאיר, וקריאה חלולה לפני כשבוע אל הסובייטים ש"יש על מה לדבר". הנה כי כן, כאילו ישירות אל ראש הממשלה וחבריו מופנים דברי המחבר, והם מבוססים על נסיון מאבקים מהעולם האסטרטגי הנוכחי:

"בייחוד בזמנים מודרניים הייתי זוכר, כי ההבדל בין מעצמות גדולות לקטנות יותר הוא בעיקר ההבדל של הון ועושר והאמצעים להפניית חלק מההון והעושר הזה למטרות צבאיות.

ייתכן שלנקודה זו אין שום קשר לסיבתיות למלחמה בד מהעובדה שהאומות שהיו אחראיות יותר מכל אומה אחרת למלחמות הן האומות שלהן האמצעים לחשוב את עצמן כמעצמות".

מכאן נובע ההבדל בין תפישת צה"ל כצבא ההגנה לישראל הנלחם מלחמה מאין ברירה, ולצורך זה השקענו בו, בצדק, משאבים אדירים, ובין התפישה של הממשלה על מעצמה משליטת סדר ופותרת במלחמה עם ברירה בעיות פוליטיות מסובכות, וחלקן אף זרות.

לכן חשוב לסיים רשימה זו, בציטוט הנוגע למלחמות שאינן בלעדיות שלנו ואשר אינן מיועדות אך ורק להגנתנו: "על מדינה לדעת היטב, שאם תתיצב ולו פעם אחת מתחת לדגל אחר מלבד דיגלה שלה, ולו אף דיגלי עצמאות של ארץ זרה, תסבך עצמה ללא מוצא בכל המלחמות של האינטרסים והתככים, של רדיפת הבצע האישית, הקנאה והשאפתנות העוטות מעטה של חירות, אבל מסיגות את גבולה. העקרונות הבסיסיים של מדיניותה ישתנו ללא הגיון, מחירות לכוח. היא עלולה

להעשות דיקטטור ולא תוכל עוד להיות שלטת בקלסתרה שלה".

עד כאן אלה דברים אשר אנחנו חזרנו ושיננו באוזני הממשלה, אך מר בגין וחבריו סרבו לשמוע.

לקראת העתיד הקרב- על כל סיכוניו וסיכוייו- כדאי לחזור עליהם. כנראה נכונה המימרה שאין נביא בעירו, ולכן הבאתי ציטוטים מפי זרים. מעולם לא התיימרנו להתנבא, אך מאד רצינו שלא ייאטמו האוזניים משמוע והעיניים מראות.

שכן בחיינו אנו כלנו, אנו עוסקים.