הסדר בלבנון / מאמר ממעריב 23.2.84

משך כל השנים שבהם התבססו מחבלי אש"פ בלבנון ברור היה לכולנו שרק ממשל מרכזי חזק יותר עשוי למנוע זאת

בימים אלה מתנהלים מגעים מדיניים בין ערביים למציאת הסדר להשכנת שלום בית פנימיים בין העדות בלבנון ולנסיגת כל הכוחות החיצוניים שאינם לבנוניים ממנה.
אם אמנם תמצא הדרך להשגת המטרות הקשות הללו, יתכן בהחלט שיווצר הבסיס להשיג חלק לא מבוטל ממטרות מבצע של"ג המקורי- מניעת פעולות מחבלים נגד ישראל ללא נוכחות ישראלית קבועה על אדמת הריבונית של מדינה שכנה.

ואם אמנם אפשרות כזו קיימת, ואני מאמין בה בכל לב, עלינו לפעול מהר ובאומץ למימושה.
ההצעה הסעודית מטפלת בארבעה נושאים עיקריים:

  • הסדר בין עדתי בלבנון וחיזוק הממשל המרכזי
  • סידורי ביטחון לישראל בנוסח הסכם ישראל לבנון
  • נסיגת כל הכוחות הלא לבנוניים תוך חודשיים שלושה
  • ביטול ההסכם הישראלי הלבנוני מ- 17 במאי 1983.

כבר במבט ראשון ניתן להבחין במאזן החיובי של היתרונות מול החסרונות אך כדאי לפרטם בכל זאת:

משך כל השנים שבהם התבססו מחבלי אש"פ בלבנון ברור היה לכולנו שרק ממשל מרכזי חזק יותר עשוי למנוע זאת. המצרים, הירדנים והסורים השתלטו על אש"פ בזכות רצונה וכוחה של הממשלה להפעיל נגדם צבא ממושמע עם יכולת פעולה. שני מרכיבים חשובים אלה- ממשלה וצבא חזקים- חסרו בלבנון והאשליות הממשלתיות שלנו שהפלנגות הנוצריות יוכלו לכפות עצמן על כלל העדות בלבנון נגוזו כבר מזמן. גם היום אין לטפח חזון של ממשל לבנוני מרכזי בעל עוצמה מוחלטת- כי אין זה מתאים לנתוני היסוד העדתיים שבמדינה שסועה זו. אך, מאידך גיסא, ניתן להניח שאם אמנם יבואו הדרוזים על סיפוקם בתחומי האוטונומיה והשותפות בממשל, והשיעים יקבלו נציגות התואמת את משקלם באוכלוסייה- ימצא ביניהם אינטרס משותף מספיק להסכמה כללית על ממשלה מרכזית המסוגלת לפעול ולהטיל מרות מוגבלת ומקובלת.

מבחינה ישראלית זוהי התפתחות חשובה ביותר, שכן ממשלה כזו תוכל להוריד לדרום לבנון כוחות לבנוניים שיוכלו לתאם פעולה עם כוחות בין לאומיים ולהבטיח, במידה סבירה, את קיום הסדרי הביטחון עם ישראל ולשתף עמנו פעולה למניעת התחדשות התשתית האש"פית בדרום לבנון.

גם ביום חתימת ההסכם הישראלי-לבנוני, איש לא השלה את עצמו שהסדרי הביטחון הכלולים בו הינם האופטימאליים- אך ממשלת ישראל חתמה עליו. מאז ועד היום טוענת הממשלה שהסדרים אל ה יספיקו אם הסורים ייצאו מלבנון. אני אישית לא ראיתי בכך תנאי, אך גם בתחום זה נותנת ההצעה הסעודית מענה חיובי, שכן היא קובעת נסיגת הסורים מלבנון תוך חודשיים-שלושה.
החסרון העקרי, והיחיד, בהצעה הסעודית טמון בביטול ההסכם הישראלי-לבנוני. אינני מזלזל בהשלכה הפוליטית שיש לצעד זה, אך מצד שני אינני שותף לרואי השחורות הרואים בביטולו סכנה להסכם השלום הישראלי -מצרי או להסכמים דומים בעתיד. תהליך השלום בינינו ובין ארצות ערב אינו מותנה בצעד פורמאלי כזה או אחר אלא בהווצרות אינטרסים הדדיים אמיתיים ואמונה באפשרות של דו קיום בשלום לאורך ימים. אם אמנם ניצור תשתית כזו עם לבנון בפועל- יבוא בעקבותיה גם הסכם שלום- ואז הוא יהיה בר קיימא.

בימים אלה, לצערנו הרב, לא רק שאין בהסכם זה כל תוכן ממשי, אלא שהוא מהווה מכשול עקרי בדרך להסדר כלשהו בלבנון- שהוא בלבד עשוי למנוע מאיתנו את הכורח הבלתי רצוי להשאר בלבנון לתקופה בלתי ניתנת להגדרה.
בימים הראשונים של המלחמה בלבנון הנחתנו על הסורים מכה צבאית שהוכיחה את עליונותנו הצבאית ללא עוררין. אסור היה לצפות שמכה זו תכריע את סוריה ותורידה על ברכיה- אך באותה מידה אסור לנו להגזים בשאיפות הסוריות לעימות צבאי נוסף איתנו. על רקע מפלתם הצבאית אז, אינני רואה פגיעה בלתי נסבלת לישראל אם נניח לסורים להשיג הישג מדיני יוקרתי היום.
לכן אינני נבהל מביטול ההסכם הישראלי-לבנוני ומנסיגה ישראלית קודם שיסוגו הסורים. העיקר הוא- הסדרי בטחון יציבים שיאפשרו לתושבינו בצפון חיים שקטים ושלווים בבלי שצה"ל ימשיך לשבת באופן קבוע בלבנון.
אינני מצליח להבין מדוע לא נרתענו מלהסתבך במלחמה הרת אסונות ואיננו מוצאים בקרבנו כוח נפשי לנסות ולהיחלץ ממנה וליצור תשתית ליחסים חדשים וחיוביים לעתיד עם שכנותנו בצפון.