רמטכ"ל – מסרים ועיצוב לעתיד

לבסוף, סיכמנו על נכונות לבטל מוצבים הנמצאים על תוואי קרקע נחותים ופחות חשובים, ואשר, באותה גיזרת הגנה, ניתן להקים אחרים במקומם. במהלך השיחות למדתי להכיר קצת את קיסינג'ר, ונוכחתי כי בהעלותנו נימוק ענייני ורציני הוא מבין ולוקח לתשומת ליבו. בתום הדיון הקודם הוא הבחין בתחושת אי הרצון שהפגנתי ושאל אותי בצד אם יש בעיות. הוא התנצל על שבתחילת הדיונים חשב אותי ל"אחד הגנרלים" והוא מודה על תרומתי העניינית לפתרון הבעיות. למדתי גם כי עצם הנכונות לוויתור מסוים חשובה בעיניו, לעיתים, יותר מהתוכן הגלום בו. לכן הערכתי כי לא נשים אותו לצחוק בעיני הסורים אם נציע להם ויתורים שאינם כה משמעותיים, אך הסורים יוכלו להתברך בליבם על השגתם.

למדי משר הביטחון כי בלילה האחרון הסכימו ראש הממשלה וקיסינג'ר לשגר לארצות הברית שתי משלחות – צבאית וכלכלית. אי לכך עלינו להכין את פירוט הבקשות שלנו בתחום הרכש, ולקבוע את הרכב המשלחת המיועדת.

חזרתי והזכרתי לשר הביטחון את ההכנות המבצעיות שלנו למקרה של כשלון השיחות. הצעתי לשר "לקפוץ" לראות את הכוחות. "עוד איננו יודעים היכן עומדים עם קיסינג'ר" – ענה השר – "לא בוער. אם תסכמו תכניות אני אזמין את עצמי לישיבת מטה ונסכם. היום עוד לא יודעים למעשה כלום. נהיה יותר חכמים לאחר שקיסינג'ר יחזור מדמשק. לאחר פגישתו עם גרומיקו גם כן עוד לא נדע הרבה, האם יש עתיד לעמלנו". על כך עניתי לו: "לפי דעתי – יש עתיד. "ושר הביטחון סיכם: "אם יש – כדאי. אם נגמור בשלושה מעוזים שנזיז אותם ק"מ – כדאי".

ביומיים הבאים התרכזו עיקר הדיונים בדילול הכוחות. אמנם לא נגמרו הויכוחים על הקו. בפגישה עם קיסינג'ר הוא ביקש שניסוג מערבה בכפר אחמדיה, צפונית לקוניטרה. התנגדתי לכך בחריפות, עקב חשיבות רכס "הבוסטר" לקרב ההגנה. במלחמת יום הכיפורים שימש איזור זה מפתח לבלימת ההתקפה הסורית במרחב הצפוני. יותר מזה, אם הסכמנו לוויתור בקוניטרה – היה זה על בסיס ההנחה שהנוכחות שלנו בגבעת "הבוסטר" תקשה ותסכן כל מאמץ צבאי, גם במישור הפתוח של העיר. התעוררה גם אי הבנה מסוימת, כתוצאה מאי דיוק שנעשה, כנראה, על ידי ג'ו סיסקו. אחרי התערבות חריפה של שר הביטחון יושר העניין ואי ההבנה סולקה.

בעניין הדילול עמדתי על כך שהוא ייקבע בהתאם לכוחות הסדירים שאנו רוצים להחזיק דרך קבע ברמת הגולן. מניסיוננו במצרים למדנו שכל ירצה בניסוח מאפשרת לצד השני להגדיל את כוחו. בעוד שהמצרים והסורים מסוגלים לנצל פרצות כאלה, כי להם יש צבאות סדירים גדולים, אנו עומדים ריקים וחסרי אונים, מכיוון שהצבא הסדיר שלנו קטן ואנו שואפים להקטינו עוד עד כמה שאפשר. לכן, המלצתי לקבוע את עומק רצועות הדילול וכן את סוגי כלי הנשק והכמויות המותרות, בהתאמה לרצוננו. היינו מוכרחים לקחת בחשבון את הכוחות המתאמנים במסגרת המותר לנו, ולוודא שכל המחנות והמחסנים המרכזיים לא ייכללו ברצועת דילול כלשהי. שר הביטחון לא תמיד הבין את עקשנותי – אך אני לא עייפתי מלהסביר: אני עושה הסכם שיהיה לטובתי. אם יש נשק שלא יהיה לי – כגון טילי נ"מ – אני רוצה שגם להם לא יהיה. לנו אין נגמ"שים עם טילי נ"ט – לכן צריך לציין במפורש שגם להם לא יהיו. כן עמדנו על כך שינוסח בבירור כי הצבת כלי הנשק תהיה כך שלא תכסה את הצד השני.

המלצתי שאת המוצבים הנטושים נמסור לאו"ם עם התחייבות שהם לא ייהרסו: אם הסורים יפרו את ההסכם נוכל להשתלט עליהם מיד.