מעלות – יחסי שר ביטחון – רמטכ"ל – חריגה והחרפה לשם ענין

בשעה 13:00 ביקשתי מהממשלה לפרסם ברדיו את החלטתה להיענות לדרישת המחבלים, על מנת שהכול ישמעו אותה ואם תקרה תקלה או אי הבנה לא תוטל האחריות על הממשלה. המלצתי התקבלה ובשעה 14:00 אמורה להתפרסם ההודעה בחדשות הרדיו.

לקראת השעה 14:00 קיבלנו הודעה מפאריס שארגון חוואתמה הכריז כי מלת הקוד לא תינתן עד שיגיעו המחבלים המשוחררים לדמשק. הודעה זו התקבלה על ידי שלושת המחבלים בעצבנות ובמתיחות, והם הודיעו לנו שהם חוגרים את רצועות חומר הנפץ לגופותיהם: "לא איכפת לנו למות, אנו לא אחראים למות הילדים במידה ולא תיענו לדרישותינו. אנו הגענו לכאן במשימת התאבדות. אחרינו יבואו קבוצות של מתאבדים, שילמדו אתכם איך לא לזלזל בהוראות שלנו… אחרי שחברינו יגיעו לדמשק ניסע לשם אנחנו ונשחרר אז את בני הערובה".

בשעה 15:10 חזר שר הביטחון למעלות והחל ללחוץ לביצוע מידי של הפריצה. אני התנגדתי. המלצתי להמשיך במשא ומתן, לרכז את 20 המחבלים ולשלוח אותם לדמשק ולהביא למעלות את השגרירים.

בשעה 15:40, הודיעו המחבלים הודעה ארוכה וחד משמעית: "לפני שיבוא השגריר אנחנו רוצים לשמוע ש- 20 האנשים שלנו הגיעו לדמשק… קודם יגיעו לדמשק, אחר כך נשמע מהשגריר את מלת הצופן".

מכיוון שדבר זה לא הותיר זמן רב למשא ומתן הוריתי לרפול להכין מידית את האופציה לפריצה. משום מה נדמה היה לנו שהשעה 18:00, שנקבעה על ידי המחבלים, היתה שעה 17:00 בשעון שלנו. שר הביטחון שוחח בטלפון עם הממשלה בירושלים ודיווח להם כי החלטנו לפרוץ ועומדים בפני ביצוע. קמתי ממקומי אל החדר השני שבו נמצא הטלפון והבעתי את התנגדותי. לדעתי, אמרתי, לא צריך למהר ויש עוד זמן למשא ומתן. שר הביטחון כעס מאוד אך ביקשתי לשוחח אישית עם ראש הממשלה. בשעה 13:25 אמרתי לתא"ל ליאור כי המלצתי היא, להמשיך במשא ומתן במקביל להכנות המבצעיות – יש לנו עוד זמן לזירוז המגעים הדיפלומטיים. תא"ל ליאור העביר אותי אל ראש הממשלה וחזרתי בפניה על עמדתי. ראש הממשלה אישרה זאת. דיין קיבל החלטה זו ברוגז רב ויצא מהחדר. הודעתי לרפול שאנו ממשיכים במשא ומתן אך עליהם להיות מוכנים בעמדות.

מכאן ואילך ניהלתי אישית את המשא ומתן עם המחבלים וביקשתי מר' אג"ם לזרז את הפעילות הדיפלומטית עם השגרירויות בתל-אביב, כולל ריכוז המחבלים המשוחררים להטסה לדמשק. בשעה 16:30 התחדש הדו-שיח עם השר לגבי מימוש הפעולה הצבאית:

שר הביטחון: "האם האופציה פתוחה לפעול אם תהיה הזדמנות?"

הרמטכ"ל: "שמעת שאמרתי זאת (לרפול)."

שר הביטחון: "הבעיה לא שהסורים יסכימו לקבל את המחבלים. מה שלא סגור זה איך נקבל אנחנו את הילדים."

הרמטכ"ל: "לא לגמרי מסוכם אבל יש עוד שעה."

שר הביטחון: "קיבלנו מהממשלה שיש אופציה לדפוק."

הרמטכ"ל: "הרווחנו שעה. אני חושב שצריך לנצלה. חשבתי קודם ואני חושב כך עכשיו. לא צריך לבזבז הזדמנות. אם הדו-שיח עם המחבלים לא יגמר טוב והם יתעקשו על 18:00 אפתח האופציה מחדש. בינתיים השיחה מחזיקה אותם חמים."

מזכיר שר הביטחון: "מבחינת הממשלה קיימות שתי האופציות."

הרמטכ"ל: "אבל גם אני משחק פה… לפי הטון אומר ויקטור הם נשמעים יותר רגועים."

שר הביטחון: "לפרוץ כאשר השגריר הצרפתי כאן זה לא טוב. אתה אוכל האופציה ומבזבז אותה. אחר כך המחבלים יהיו עצבנים."

הרמטכ"ל: "אני רוצה להציל את הילדים."

שר הביטחון: "אתה לא יחיד."

הרמטכ"ל: "אני יודע את הסיכון שאני לוקח אך גם יודע את הסיכון השני."