דיווח למטכ"ל על הישגים

עד אתמול בערב האיומים שלו (של קיסינג'ר) נלקחו לא כל כך ברצינות. אבל אתמול בערב, ויותר מזה הבוקר, היתה התחושה שהוא באמת מרגיש שהוא מגיע למבוי סתום ושהוא לא יודע כל כך איך לצאת מהעניין הזה. גם הערב הוא אמר שמה שהוא קיבל מאיתנו הינו מאד רחוק מלאפשר לו איזשהו תמרון. גולדה הסבירה לו שאין לנו שום רצון לשבור את המשא ומתן. בכל מקרה, אחרי שהוא יציג את העניין בסוריה הוא יחזור אלינו ונדבר. אם כי היתה החלטת ממשלה ברורה, שיותר לא מוותרים. אלה היו מערכות השיקולים, והדיונים על עוד דונם פה, ועוד דונם שם. כמה פעמים אמרו השותפים לשיחות: יושב שר החוץ האמריקני ומדבר על שני דונם באחמאדיה ועל שלושה בלוקים בקוניטרה; ורפיד זה כפר גדול או כפר קטן, כאשר למעשה לא רואים שם שום דבר. מצד שני עלינו לזכור שבסופו של דבר חוזר קיסינג'ר הביתה, ואנו עם הסורים נצטרך לחיות פה. מבחינתו הוא הציג כל פעם את הדברים האלה שלנו מול האסטרטגיה הכוללת שלו שאותה הסברתי קודם ובעצם הוא חזר עליהם עשרות פעמים במשך הדיונים.

אם לסכם – הקו שהוצע לו הערב זה הקו שאני ציירתי לפניכם קודם. מה שהוא צריך לעשות מחר בסוריה זה להתחיל לדון יותר ברצינות גם על דילול הכוחות, כיוון שכאשר מדובר על קו מסוים עם דילול כוחות יש לזה משמעות אחת, ואם מדובר על קו בלי דילול כוחות יש לזה משמעות אחרת. מה יהיה האופי של כוח האו"ם? מה יהיה הגודל שלו? מה הפונקציות שלו? הוא לא נגע בנושאים האלה קודם, כי הוא הרגיש כי בלי שיש הסכמה כלשהי על הקו יהיה כל השאר סתם בזבוז זמן וייצור בעיות נוספות לפני שנפתר הנושא העיקרי. אני לא רוצה לקבוע באחוזים מה הסיכוי שיהיה הסדר ומה הסיכוי או הסיכון שלא יהיה הסדר. מבחינתי, אני רואה בזה סיכוי להסדר, וסיכון ללא הסדר, כי אני בהחלט חושב שהגענו למצב כזה שההסדר הוא די בפתח. אנו יושבים בינינו, ואנו יודעים טוב מה המשמעות של לא הסדר, של המשך מלחמת התשה. יהיה זה מאד לא סימפטי לצאת למלחמה ביוזמתנו כאשר אין לנו תמיכה מדינית, זה יהיה מסובך מאד. מאידך, לקבל התקפה זה תענוג קטן. בכלל אף אחד לא יודע מתי זה יהיה. יש לנו כל מיני ידיעות שמדברות על כך שהסורים אינם מתכוונים לתקוף כי הם לא חושבים שהם יוכלו להשיג בזאת הרבה. זאת אומרת, יימשך תהליך של מן לחימה כזאת ואני בהחלט הייתי רוצה לעשות הרבה מאד למנוע אותה.

דבר שני, לחימה בתנאים שהם ללא הסכמה עם ארצות-הברית מעמידה בספק את כל ההסכם להמשך הזרמת הנשק, שלפי דעתי הוא בסופו של דבר הגורם החשוב ביותר, כי בלעדיו לא נוכל לבנות את הכוח – לא יהיו הכלים. אבל אם בכל זאת, על התנאים האחרונים שאנו מציגים, לא יהיה הסכם, צריך להתכונן ללחימה. פה לא יעזור דבר. אני ביקשתי מפיקוד הצפון להכין למחר, כשקיסינג'ר יהיה שם, ירי ארטילרי על מחנות קטנא. סיפר לי אחד מהחבורה שלו שכל הזמן שהם ישבו אצל אסד הם שמעו את הפגזים. אני לא יודע אם הבנתי נכון או לא נכון, אבל הוא אמר שזה דווקא די עוזר לאסד שם, כי הוא רוצה ללכת להסדר: עוזר לו שכל הזמן מתפוצצים פגזים, ואנו נעזור לו מחר. הירי שלהם היום היה יותר רציני ויותר מכוון, ואם בכוונה או לא, הוא פגע גם ביישוב. אנו נכוון את הירי שלנו כך שמחר בשעה שהוא יהיה בדרך משדה התעופה לשיחות, ותוך כדי השיחות, יחטפו מחנות קטנא פגזים וההדים שלהם יגיעו לתוך דמשק. אגב אני חושב שלא היה מזיק לו היינו יכולים לעשות תקיפה אווירית על מוצבים שלהם בקו.

פה אנו עומדים. אני רוצה להגיד לכם בצורה ברורה, אין רצון בממשלה לצאת למלחמה. וזה כדאי שנדע. לכן אני גם מקבל מלחמת התשה מאד לא ברצון, כיוון שהסיכוי לצאת ממנה למלחמה הוא קטן. הממשלה לא רוצה לצאת למלחמה, והיא לא תרצה לצאת למלחמה בתנאים מדיניים לא טובים. כך שאנו צריכים לעשות את כל ההכנות להמשך מלחמת ההתשה וגם למלחמה של ממש. יכול להיות שבניגוד לכל ההערכות, הסורים כן יצאו לתקיפה. הידיעות האחרונות ממצרים אומרות שהמצרים מייעצים לסורים לא לצאת לתקיפה, כי המצרים אינם מוכנים. אם זה נכון או לא, אינני יודע: כוח למצרים יש; לעבור את התעלה הם יכולים צ'יק-צ'ק; ולירות הם יכולים. אולי הם חושבים שאין להם כוח לעשות התקפה כוללת, אבל לעבור ולירות הם יכולים. כך שאנו את ההתפתחות הזאת צריכים לקחת בכל הרצינות, בעיקר בצפון אבל גם בחזיתות האחרות ובמיוחד במצרים. עד פה. שאלות והערות?

הוספתי כי בעניין החימוש מארצות-הברית הוכן מכתב לחתימתו של הנשיא ובו רשימת ענק של ציוד והתחייבות למימון. כן סוכם על שיגור של משלחות לארצות-הברית, ולדעתי הן צריכות לצאת מוקדם ככל האפשר, לפני שיתחיל השלב הבא עם המצרים או יתחילו לחצים מסוג אחר.

אלוף פיקוד הצפון הביע ספקות בערך הדילול, כי הסורים יוכלו לעבור מרחק של 25 ק"מ באפס זמן ולתקוף אותנו בהפתעה, מה עוד שלא יעצור אותם כל מכשול טבעי – כמו תעלת סואץ במצרים. כן עלתה בחריפות שאלת האיסור המוחלט על פעולת מחבלים מגבול סוריה. אלוף פיקוד המרכז ביקש לדעת באיזה ודאות ניתן לראות בהסכם זה נסיגה אחרונה ברמת הגולן. עניתי לו כי לפי התרשמותי מהממשלה, וגם מהמיועדים לממשלה הבאה, יצחק רבין ושמעון פרס, המשתתפים בכל הדיונים, לא תהיה נסיגה נוספת בגולן. לא הייתי מתחייב על כך לגבי סיני, הוספתי, ההיפך הוא הנכון, נסיגה נוספת בהחלט אפשרית, כמו גם לגבי ירדן. סיפרתי שהאמריקנים מעדיפים ניסוח שבו ארצות-הברית לא תתחייב לקבוע גבולות אלא זאת בלבד שהיא לא תחייב אותנו לרדת מהגולן. לארצות הברית, הבעתי את דעתי, מותר גם כן לשמור על חופש פעולה. אם בעתיד נרצה להילחם, נילחם! לא נרצה להילחם, לא נילחם! זה יהיה תלוי במידה רבה בנו, לא רק בארצות-הברית. הם לא מתחייבים לשום דבר.

באשר לתהליך כולו, הוספתי:

הדבר דומה לחצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה. לפי דעתי התהליך הזה שיש לנו עם הערבים עכשיו, הוא תהליך חיובי. גם בתהליך חיובי יכולים לעשות שגיאות, לפנצ'ר אותו. לא רק אנחנו והערבים, גם המעצמות. הוא עוד יחתוך לנו בבשר החי ונצטרך לקבוע לאן נסוגים בסיני ולהיכן הולכים. לא כדאי לחיות באשליות – כי זה יבוא. כדאי לכל אחד לעשות את הערכת המצב האישית שלו על העתיד הפוליטי-צבאי של מדינת ישראל בשביל לא להרגיש כל הזמן שדופקים אותו. אישית, אינני חי בתסביך רדיפה. יש לי השקפה ברורה לגבי סיני. ישאלו אותי מה טוב בתהליך ההיערכות מאחור – מתעלת סואץ לברדוויל? זהו לדעתי תהליך חיובי, כי הוא תהליך של בנייה ולא של מלחמה. מה יהיה בעוד 30-40-50 שנה? אני לא יודע .אבל יש פה לפחות דור אחד בפורום הזה שהילדים שלו נלחמו (האלוף גדרון, האלוף ורדי, תת-אלוף גור איבדו בנים במלחמה) והוא יודע שיותר טוב להילחם לבד מאשר לשלוח ילדים למלחמה. לכן, אינני בטוח שכדאי לדחות דברים לעתיד. אנחנו מדינה של שלושה מיליון, צריכים לדעת מה ביכולתנו ומה לא, ולא לחיות מכווצים מפחד ובהרגשה שכל הזמן דופקים אותנו.

לסיכום, חזרתי והדגשתי את שאמרתי בממשלה, כדי שתהיה ברורה לכולם המשמעות המלחמתית של פיצוץ המשא ומתן – אם למלחמה כוללת או להתשה. חזרתי והבהרתי לחברי המטכ"ל שאינני חש ואינני צופה נכונות בממשלה למלחמה רבתי. עלינו בצה"ל להיות מוכנים לכל האפשרויות. ביום המחר נוסע קיסינג'ר לדמשק ובערב הוא חוזר אלינו לפגישה נוספת.

תוך דיון סיפרתי לחברי המטכ"ל על שיחות שניהלתי עם מפגינים מרמת הגולן, בעת שיחות הבוקר בירושלים. הפגנות אלה, שהיו מלוות בהפרעות וקריאות גנאי אל עבר קיסינג'ר – "ג'ו בוי" – ליוו את המשא ומתן מתחילתו. לא ראיתי פגם בכך שהאמריקנים והסורים ידעו שהמשא ומתן מעורר בישראל רגשות מעורבים ביותר וחששות עמוקים. מאידך, לא הצדקתי את ההתנהגות הפרועה ואת העלבונות שכוונו לממשלה ולקיסינג'ר. לא יכולתי להימנע מתחושה של אנטישמיות יהודית, בבחינת "אין נביא בעירו" – רק מכיוון שהוא יהודי מיידים בו אבנים. מהיכרותי עם קיסינג'ר האמנתי שאין הוא פועל נגדנו ולרעתנו, והבעתי אמונתי ש"הוא עוד יירשם בספר הזהב". בהפסקה בשיחות ירדתי אל המפגינים מרמת מגשימים שברמת הגולן וחבריהם. בתוכם ניצב מנחם בגין, ראש האופוזיציה וניסה להסיתם נגד ההסכם. לאחר שנשתתקו הצעקות הסברתי להם במה מדובר והבטחתי שבהסכם אין סיכון ליישוב כלשהו. על כך ענו לי התושבים – "אם תשיגו שקט לשנתיים – אנו מקבלים. אם לשלושה חודשים – לא". והיו שהוסיפו – "ואנחנו לא מאמינים שיהיה שקט אפילו חודש אחד". אמרתי להם כי לדעתי אם יהיה הסכם – הוא יכובד ויהיה שקט, והדבר יהיה לטובת ההתיישבות ברמת הגולן, בנייתה וחיזוקה.

בהמשך הדיון הסברתי באריכות את השקפתי בדבר החשיבות של מצב מדיני נוח לפתיחת מלחמה ולסיומה:

לפני מלחמת ששת הימים נוצר מצב מדיני נוח, בזכות ההמתנה והניסיון לפתור את המשבר בדרכים מדיניות – והראיה, הישגי המלחמה נשארו בידינו; במלחמת יום הכיפורים נמנענו ממכה מקדימה ויתכן שאחרת לא היינו מקבלים רכבת אווירית. לכן – מצב מדיני נוח בתחילת המלחמה הינו כמעט תנאי לניצחון צבאי עם פירות מדיניים בסיומה.

לקיסינג'ר הבהרתי כי אחדות ערבית אינה לטובתנו. היא משרתת, אולי, את ארצות-הברית נגד ברית-המועצות, אך לנו היא גרמה תמיד צרות, החל מהקמת הליגה הערבית על ידי שר החוץ הבריטי אידן. עבור בריטניה פתרה הליגה, אולי, בעיה זמנית, ואילו אנו נפגענו ממנה לאורך זמן. קיסינג'ר הרהר קצת וענה אחרי מחשבה שבעצם הוא מצא עולם ערבי מאוחד – במלחמת יום הכיפורים ואחריה. לכן, עניתי לו, חשובה המדיניות שלנו היום, לנסות ולפצל אותם תוך כדי התהליך להסכמים ולהסדרים.

עם זאת, ומבלי לזלזל בחשיבות ההבנה עם ארצות-הברית, סיפרתי לחברי המטכ"ל – "כשנסעתי בשבת עם ג'ו סיסקו והל סונדרס לרמת הגולן, בניסיון שלהם למצוא גבעות שנוכל להעביר לסורים, אמרתי להם: בשביל הקו הזה של המוצבים תדעו לכם שרבים מאיתנו ישמחו מאד להכות את הסורים שוב אם ייכשלו השיחות – ואנחנו יכולים לעשות זאת כל רגע שיגידו לנו. לכן, כשאתם בסוריה תסבירו להם שאנו לא במצב של דאגה מכל מה שקורה ואל יפחידו אותנו במלחמה. אמנם איננו נוקטים לשון זו, במגעים הרשמיים במשא ומתן, אך זוהי הרגשתנו".

ולממשלה אמרתי היום: "גם לסורים יש הרוגים ופצועים – יש להם וכואב להם. לכן, אסור לקבל החלטות תחת לחץ. כואב להם כפי שכואב לנו. הם אנשים כמונו. כמו שכאב לנאצר בהתשה. והם חוששים. זו אחת הסיבות להתעקשותם לגבי סוללות הנ"מ – הם באמת חוששים להגנת דמשק אחרי דילול הכוחות, והם אמרו זאת לקיסינג'ר. ויש להם סיבות טובות לחשוש מאיתנו".

"לקראת העתיד," סיימתי את דיון המטכ"ל, "עלינו לבנות כוח בעוצמה כזו שיאפשר לנו הסתכנות מסוימת בוויתורים מדיניים וצבאיים – ובו בזמן ליצור אווירה מדינית אוהדת, שבה נוכל למצות את המרב מפירות הניצחון הצבאי".

בתום פגישת הערב עם קיסינג'ר נשארנו ללון בירושלים, כי תוכנן דיון נוסף למחרת בבוקר. בחצות קיבלנו ידיעה על רכב אזרחי, אשר נורה ונפגע בגליל על הכביש בין הכפרים פסוטה וחורפיש. בטנדר נסעו נערות ערביות שחזרו מהעבודה לביתן. הנהג נפצע, אך המשיך לנהוג. נערה אחת נהרגה ואחרות נפצעו. פיקוד הצפון והמשטרה סגרו את הכבישים והציבו מארבים ומחסומים באזור.