תאונה

הבינונו, שלא נוכל לעבור על התאונה לסדר היום. אריק קבע מיד ועדת חקירה ובהתייעצות משותפת סיכמנו כי סגל המפקדים יבצע צניחה לעיני כל הגדוד.

עם תום הנופש חזרנו למחנה והתחלנו להתכונן לתרגיל הגדודי. אמנם, הפלוגה עברה עד כה את אימון הפרט בלבד, אך הדעה המשותפת של מפקדת הגדוד ושלי היתה, כי עם חייל, היודע להפעיל כהלכה את נשקו בשדה, ניתן לעשות כמעט הכל. בתרגיל המיועד היינו, אפוא, אמורים לפעול כפלוגה לכל דבר.
על מנת לעמוד במבחן התרגיל נרתמנו לתכנית אימון מיוחדת ומואצת. הסברנו לאנשי הפלוגה בפני מה אנחנו עומדים ומה מתחייב מכך- ויצאנו לאימון. למדנו ביעף לנוע בשדה במסגרת כיתתית, מחלקתית ופלוגתית. בלי שיהא להם מושג על דרכי פעולתה של כיתה ומחלקה, נעו החיילים בפריסה פלוגתית גדולה, כאשר עליהם לעקוב אחרי מפקדיהם, לחקות אותם ולבצע פקודות, אפילו אינן מובנות.
ידענו, שבתרגיל נצנח במסגרת פלוגתית, לכן תרגלנו רבות התכנסות הפלוגה לאחר צניחה- ביום ובלילה ובפריסות שונות בשטח. בלחץ הזמן ביצענו פעם או פעמיים הסתערות פלוגתית מבוקרת על יעד בשורות ישרות. היינו מוכנים לתרגיל הגדודי המוצנח- חזרה כללית לתרגיל הגדול. עלינו לדקוטות, מחלקה לכל מטוס. קבענו שבתרגיל זה נצנח אנחנו, המפקדים, ראשונים וההתכנסות על הקרקע תהיה אלינו. הטיסה ארכה כארבעים וחמש דקות. המטוסים דילגו בין כיסי אויר, החגור המלא העיק על הבטן ועל הגב כאחד. המטוס נראה מלא אדם, כי לחלק גדול מהצונחים חוברו שקי חזה ושקי רגל ובהם הנשק היחידתי ומכשירי קשר.
קרבנו לאזור הצניחה. שמחנו לצאת מהמטוס המקפץ והדחוס ריח אדי שמן אל האוויר החופשי. מעל המרחב הפתוח על שדה תעופה ישן, בין עזה לבאר שבע- זינקנו החוצה.
המצנח נפתח כראוי, התחלתי לגלוש מטה. המ"מ לוי חופש וחלק מאנשי הפלוגה הבחינו בגוף, החולף על פניהם במהירות ונופל על הקרקע. התכוננתי לנחיתה. למטה ראיתי מעין מצנח פרוש על הקרקע- רחוק למדי ממני- אך לא חשבתי על כך הרבה, התרכזתי בביצועים שלי. נחתתי בשלום. תוך כדי ריכוז הפלוגה, חש אלי לוי חופש וסיפר לי, שאחד המצנחים לא נפתח והחייל נהרג. משה בונקובסקי- חייל שקט וטוב.
הוריתי לזרז את ההתכנסות ולהתחיל לנוע. אסור לתת לאנשים בפלוגה זמן לחשוב על המקרה. מדריכי הצניחה והרופא יעשו את אשר נותר וניתן לעשות. התחלתי לנוע אל עבר היעדים שלנו. האחרונים רצו על מנת להשיג את הפלוגה. דיווחתי לגדוד שאנו בתנועה. התפרסנו. האנשים פעלו היטב ובזריזות. עד מהרה נכנסנו למבנה הסתערות, שטפנו את היעדים בזה אחר זה, כשהמחלקות מאורגנות ומסודרות כיאות.
סיכום התרגיל כולו היה חיובי. הגדוד פעל כמתוכנן.
אולם מותו של בונקובסקי ריחף על כולנו. תוך כדי סיכום התרגיל על ידי המג"ד סיפרו אנשים, כיצד ראו את המצנח הנשרך כמו נר באוויר ואלה שצנחו סמוכים לבונקובסקי תיארו, כיצד ראוהו מוטל בדשא- גופו שלם, אך ללא רוח חיים.
הפחד במפני הצניחה פשט והיכה שורשים.
הבינונו, שלא נוכל לעבור על התאונה לסדר היום. אריק קבע מייד ועדת חקירה ובהתייעצות משותפת סיכמנו כי סגל המפקדים יבצע צניחה לעיני כל הגדוד.
ואז, למחרת בבוקר, התרכזו חיילי הגדוד בשטח הצניחה שבקרבת המחנה ואנחנו הפגנו לפניהם צניחת ראוה.