שיחת הכרות

הורית לרס"פ לכנס את הפלוגה לשיחת היכרות ולהסבר על תכניותינו לעתיד הקרוב, ובשעה היעודה הופעתי בפתח האולם. הפלוגה נמצאה במקום, אך הסידורים טרם תמו. לבסוף השתרר שקט. נכנסתי וקיבלתי את הפלוגה מידי הרס"פ. הסתכלתי בשעון ואמרתי בקול רם:"רב סמל! מסרתי לי את הפלוגה באיחור של דקה. היתה זו הפעם האחרונה. תפקידך לוודא ביצוע מדויק של לוח הזמנים וכל פקודה אחרת, גדולה כקטנה".

הרס"פ החוויר. פגעתי בו בפני כל הפלוגה. התבוננתי בתגובות האנשים. חלק חייך בסיפוק: דפקו את הרס"פ! הרוב לא הבין והשתומם. המפקד גוער ברס"פ בפנינו?! במנטליות של טירונים התקשו להבין את האחריות ההדדית של המפקדים והחיילים לאותה משימה, ללא חציצה בין רמות ותפקידים.

הרשיתי לחיילים לשבת בנוח ולהסיר את הכומתות. התחלתי להסביר כיצד אני רואה את חיי הפלוגה, את בניינה והכנתה לקרב. הבהרתי שלפנינו תקופת אימונים מרוכזת, קשה, ועלינו להשיג מהר אמצת לחימה, אשר תצדיק הטלת משימות קרב על הפלוגה. באשר לחיי היום יום הודעתי כי נקפיד בהחלט על משמעת, סדר, נקיון וארגון. לא נסבול הפקרות. אין כל קשר- כך הסברתי את השקפת עולמי, בין השתוללות לבין לחימה טובה. ניסויי כלים יבוצעו בשטח מתאים, תחת השגחה. נקפיד על מצאי תחמושת מלא ותמידי אצלח כל לוחם. מסדרי בוקר, מועדי ארוחות, נקיון הצריפים – הכל יקוים ויכובד. נמצא את השילוב הנכון בין משמעת ובין רוח לחימה עליונה.

הדברים באו כהלם. פני האנשים הביעו תדהמה, אכזבה ותרעומת. תקוותיהם לימים טובים נגוזו. לנגד עיניהם היו הצנחנים הוותיקים בהתנהגותם היום יומי, קצת פורקים עול, ללא מסדרים, ללא משמעת פורמלי, חיים מפעולה לפעולה ובינתיים מבלים בנעימים. כך הם ראו גם את עצמם בימים הקרובים – והנה, למפח נפשם , מהדקים את המשמעת מכבידים את האימונים.

מהו קרב- לא היה להם מושג. מה המאמץ הנדרש בקרב – לא ידעו. מסע קשה אל היעד, לחימה, היפגעות, נשיאת אלונקות, מדע חזרה לאחר המבצע – את כל אלה אף לא היו מסוגלים לשוות בדימיונם. חלק ניכר ממה ששמעו מפי לא נקלט או נפל על אוזן אטומה. אחת הבינו: הם רומו. נתנו להם כומתה אדומה, כפניים ונעלי צנחנים- ותמורת זאת "דופקים" אותם! את הטירונות הרי סיימו – ומה פתאום גינוני משמעת ביחידה קרבית המורכבת ממתנדבים? דומה, כי אצל אחדים אף על צל של ספק: האם נכון עשו בהתנדבם לצנחנים? האם, בתנאים אלה, כדאי להישאר ביחידה?…

המפקדים נבוכו אף הם, גם אם מטעמים אחרים. עמדתי על צורך בבניית הפלוגה היחידה לוחמת מגובשת, ללא חציצות בין תפקידים ודרגות, בלחימה – הסברתי- פועלת הקבוצה כגוף אחד, ומערכת יחסים ההולמת גוף מגובש כזה צריכה להתפתח גם בעת האימון וההכנות.

אולם המפקדים בפלוגה, קצינים כמ"כים, היו מרביתם בוגרי קורס מכ"ים בנח"ל, וזה מושתת, כמו כל קורס, על חלוקה ברורה למדריכים ולחניכים. עוד בימי הכנת תכנית האימונים ניסיתי לשרש מושגים אלה.

כאן- הסברתי למפקדי המשנה – אין מדריכים וחניכים, יש מפקדים וחיילים. אל תראו את החיילים כחניכים בקורס. אתם תצאו יחד איתם לקרב ובמשך תקופה ארוכה. למרות שבתחילה נדריך ונלמד אותם הם אינם חניכים. אתה אמנם מדריך, אבל בראש וראשונה אתה המפקד ואתה הלוחם הראשון ביחידתם וכך עליך להתנהג. אינך מדריך מקצועי, הבא ללמד נושא מסויים בשיעור של חמישים דקות ונעלם. את המפקד, בעל אחריות על חייליך, ואשר חייב לדאוג להם עשרים וארבע שעות ביממה.