פעולה קרבית

לעת הצהרים שוב היינו במחנה. ההרגשה בפלוגה היתה טובה. לחמנו או לא- אבל את הרוביקון עברנו- השתתפנו בפעולה!

עוד בהיותנו בשדה, ביצע הגדוד פעולת גמול על חדירה רצחנית מעבר לגבול. היעד היה מכון מים בעזה (אותו מכון שוב פוצץ כמה חודשים אחרי כן בפשיטה על עזה).
השתתפו בפעולה כוחות מנוסים מהגדוד, ביניהם פלוגה ב' הוותיקה, על המבצע פיקד אריק המג"ד ועל הכוח שחדר פנימה – דוידי הסמג"ד, שהיה קודם לכן מפקד פלוגה ב'. הפעולה הוכתרה בהצלחה מלאה, אך מעשי הטרור מעבר לגבול נמשכו. על גדוד הצנחנים הוטל לבצע כמה פעולות גמול וכך הגיע גם תורנו. אך חזרנו למחנה לשהייה קצרה- יצאנו למבצע.
פעולה קרבית זו, הראשונה שבה שותפה פלוגה ד', בוצעה ב- 30 באוגוסט 1954 באזור חי'רבת סיכה שבסביבות דביר. לגבי הפלוגה הייתה זו בבחינת הדגמה וטבילת אש. לא הוטל עלינו כל תפקיד מוגדר. שמשנו מעין עתודה עורפית. אולם גם לעצם ההשתתפות בפעולה היתה חשיבות רבה. לראשונה הרגישו האנשים שהם כבר צנחנים לכל דבר: כשדברו על פעולות לא היו אלה דיבורים בעלמא…..
מטרת הפעולה הייתה לתפוס שבויים, כדי להחליפם בישראלים שנמצאו בשבי הירדני. התדריך לפלוגה היה כללי. אנו, פלוגה ד', נופנה אל מקומנו בשטח ושם נתפרס, נחפור עמדות אישיות ונמתין להתפתחויות. מפקד הפלוגה ומפקדי המחלקות יהיו בעמדת תצפית קדמית, כדי לקרוא את הקרב ולוודא פעולה יעילה בהנתן הפקודה….
עדיין היה שקט. עליתי עם המ"מים לעמדת תצפית. המתנו לתחילת המבצע. שכבנו על האדמה הלחה ורעדנו. השחר החל מפציע, הסתכלנו לאחור. חיילי הפלוגה עבדו במרץ. התחפרו. המתיחות גברה. האש אמורה להיפתח כל רגע. מי יפתח בה? מה יהיו התוצאות? ירייה ראשונה פילחה את האוויר… אחריה עוד אחת ועוד אחת- הקרב החל. מכשירי הקשר הופעלו.
אריק נתן פקודות.
אלישע, שנמצא עם אנשיו קדימה, דיווח. עדיין לא כלום. הספק החל להתגנב: מה יהיו תוצאות הפעולה? אם יאתרו אותנו הירדנים לפני הזמן, בוודאי לא ייצאו לעבודתם בשדות. קרב יריות וצליפות התפתח, שיטת לחימה שנואה עלינו. אנו בכרנו להילחם ממש, לרוץ, להסתער, להגיע לקרבות פנים אל פנים- לנצח. לשכב כך, מאחורי סלעים, ולירות מתוך עמדות- זה לא היה לטעמנו וגם לא "הצד החזק שלנו" מבחינה מקצועית. אמונים היינו יותר על התת מקלע ורימון היד. צליפות רובה לא היו, אפוא, אופייניות לקרבות הצנחנים. לעומת זאת נתגלו הכפריים הערביים מומחים בכך. בין הגבעה שלנו והכפר חי'רבת סיכה השתרעה בקעה.
אלישע, אחד הלוחמים במחלקה 12, נתקף היסטריה. מויש"לה צעק עליו, הכריחו לקום וכך להשתחרר משיתוק הפחד. זה הועיל. הלוחם חדל ליבב וקם עם האחרים. מויש"לה התרוצץ בין אנשיו להרגיל אותם לתפקד תחת אש. פיאטוק זוכר: "מויש"לה פיקח עלינו כתרנגולת על אפרוחיה. רץ מאחד לשני, חבט במקלו על הקסדות: "הרימו את הראשים, 'זונות-' אז תראו מאין יורים עליכם!"
החבר'ה ששכבו למטה בבקעה, היו במצב לא נוח. הכפריים וכוח הלגיון שבכפר חלשו עליהם מבחינה קרקעית. רימוני עשן נראו מופעלים פה ושם בניסיון לחפות על החלפת עמדות. מ"פ א', סופאפו, ועמו חלק מהכוח שלו נכנסו לפעולה במגמה לרתק את האויב. מגבעות גבוהות בשטחנו החלו לתמרן דרומה, כדי למשוך לשם חלק מכוח האויב ואשו. אנו, הפיקוד של פלוגה ד', האזנו ברשת הקשר אבל לא התערבנו. לא פנו אלינו ולא היה טעם להפריע ללא צורך. מאחורינו המשיכה הפלוגה בהתחפרותה, אולם הסקרנות גדלה. פה ושם הפסיקו חיילים את עבודתם והתקדמו קצת לצפות אל שטח הקרב. כדורים חלפו מעל הראש בודדים ובצרורות. תחילה מיהרו האנשים להוריד את הראשים. לאט לאט החלו מתרגלים. הכדורים עברו מעל ולא היו מסוכנים.
ואז פנה אריק אלי: על פלוגה ד' לשלוח כוח לתמרן קצת צפונה, במגמה לאיים על אגף האויב ועל הכניסות הצפוניות לכפר.
מויש"לה המ"מ היה לידי. הורתי לו לקחת את מחלקתו ולבצע את המשימה. קבענו את נתיב התקדמותו ואת המקום, שבו תתפרס המחלקה לפתיחה באש. הוא רץ אחורה, כינס את הכוח, הסביר בקצרה את המשימה והחל לנוע. רוח אבינועם, ששכב בבקעה עם המקלע, לא ידע על תנועת האנשים. לפתע גילה אותם וכמעט ירה בהם. בעוד מועד זיהה אותם.
מרגע זה עקבנו אחרי הקרב ביתר תשומת לב. גם המחלקות האחרות הוכנסו לכוננות, למקרה הצורך. מהאזנה ברשת הקשר נודע, כי סופאפו נפצע בבטנו. היו עוד שני נפגעים. אריק נוכח לדעת, שאין הירדנים מגלים כל נכונות להיכנס לקרב ואילו לגדוד לא היה אישור להתקדם לעברם ולגרות אותם, כי הדבר כרוך היה במעבר גבול, שחרג ממסגרת המשימה.
וכך, עוד מויש"לה בדרך, ניתנה לנו הפקודה להפסיק את הפעולה. הכוח של אלישע כבר עלה מן הבקעה ואריק החליט לנתק מגע.
מויש"לה והמחלקה שלו רטנו, אילו אך ניתנו עוד כמה דקות, זוכים היו אף הם לקחת חלק בקרב. לעת הצהרים שוב היינו במחנה. ההרגשה בפלוגה היתה טובה.
לחמנו או לא- אבל את הרוביקון עברנו- השתתפנו בפעולה!