פיתוח המכי"ם

מפקד הכיתה חייב להיות הלוחם הטוב ביחידתו ובעל המקצוע המיומן שבה. כושרו הגופני, שליטתו בנשק, כוח רצונו ויכולתו להתאים את עצמו למצבים משתנים, באימון ובקרב, חייבים להיות מעולים ובולטים לעין. מפקד הכיתה הוא שיתן פקודות לאנשיו בקרב, הוא שיפעל אתם והוא שחייב אף לאמן אותם ולשמש דוגמה אישית המובנת לכל חייל, והמניעה את החייל לרצות להידמות למ"כ, לחקותו.

יחד עם זאת, המ"כ עודנו צעיר, די חסר ניסיון באימונים ובמבצעים, והדרכתו לקויה לעתים. מפקד המחלקה, הוא , בדרך כלל, יותר מוכשר ויותר מנוסה. כושר הביצוע שלו גבוה, ויכולת ההסברה שלו עולה על זו של מפקד הכיתה. אלא שלעומת זאת, הוא מרוחק יותר מחייליו ובהיותו קצין, שייך הוא כביכול למעמד אחר. קשה יותר לחיילים להזדהות אתו ולהאמין שגם הם יוכלו להיות כמוהו. על המ"מ לעקוב מקרוב אחר עבודת המ"כ, אך זאת תוך חוש מידה דק. התערבות יתר של המ"מ בעבודת המ"כ עלולה לגרום לירידת קרנו של המ"כ ולפגוע בזיקה הבלתי אמצעית שבינו לבין החייל.

כשלעצמי, העדפתי את ההדרכה בכיתות. ראיתי כמטרה חשובה, לא פחות מההדרכה הטובה, את הידוק הקשר הישיר בין המ"כ לחייליו. חשיבותה של היכרות זו בקרב היא מכרעת, אם כי למ"כ חלש עלולה היכרות כזו בשלב מוקדם מדי להיות הרסנית: חייליו יעמדו על חולשתו ויאבדו את יחס הכבוד והמשמעת כלפיו.

וחייל חלש, ללא אמון במפקדו הישיר, עלול לאבד את כוח רצונו ויכולתו לעמוד בקשיים.

כדי למנוע סכנה זו, לא הטלנו על המ"כים משימות קשות בסדרה ראשונה זו. מפקדי המחלקות, סגני ואנוכי, עקבנו בערנות אחרי המ"כים וביקשנו ללמוד אותם ולהכירם באופן יסודי. חשוב היה לדעת על מיד מהם אפשר להטיל מה בפעולה. כמו כן עמדנו לפני סדרת כיתה שניה- סדרת האימון המשימתי- וחשוב היה שנטיל על המ"כים שבתחום יכולתם והישגיהם.