הבנת החיילים

בערב זה התבהרו לי דברים רבים, ועמדתי על הפער הרב שהיה לא פעם בין כוונתי במעשה מסוים לבין התרשמות החיילים ממנהו. מצאתי, כי מקרים, שנראו בעיני גורליים בהתפתחות הפלוגה ובבניינה, היו בעיניהם שוליים ונעדרי חשיבות. "מסדר פאנפילוב", שערכתי באחד הלילות הראשונים, כדי למנוע עריקת חיילים בעתיד לא הובן לפי כוונתו, אלא נתפס כמאורע תמוה ואכזרי. הם זכרו שהעירו אותם באמצע הלילה וקראו בפניהם משהו. הנון, שניים ברחו, אבל מה רצו מכולם אחרי יום אימונים קשה? עונשים, שנראו לנו מחנכים, קיבלו אצלם משמעות של התעללות- ולהיפך- מאורעות אשר השאירו בנו, המפקדים, צלקות, לא נחרתו בתודעתם כלל.

היינו עדים לתופעה המוכרת של שני אנשים המדברים באותה שפה, באותם מושגים ומילים, אך מייחסים להם משמעויות שונות לחלוטין. כך גם בעניין החוויות: עיקרי הדברים היו זהים – מסע מפרך, סדרה קשה, תרגיל מסוים- אולם ההתרשמויות ובעיקר המשקע שנותר- היו שונים.

אף שלכאורה צריכים היינו לדעת ולהבין זאת מעצמנו היתה לנו כאן תגלית חדשה. מפקדים יודעים, שעצם הפיקוד מרחיק אותם, מרצון או שלא מרצון, מתחושותיהם היום יומיות של החיילים. לכן עושים הם מאמץ לסגור את הפער, להתקרב אל חברת החיילים ולשוחח איתם, לשבת יחדיו סביב מדורה, לצעוד יחדיו בתרגיל ולחתור יחד איתם בסירה. והנה הסתבר שמאום לא יועיל. ה הקו המפריד בין המפקד לחייל- קו מתוחם באופן ברור, שאינו ניתן למעבר. אין זה בהכרח חוסר אמון או חוסר אהדה מצד האנשים ביחידה. אולם אלה הם בפירוש יחסים לא סימטריים והירארכיים בין שני דרגים- מפקדים וחיילים. נוכחנו שניסיון לתאר את הפלוגה בתור "כולנו מהחברה' "- יהיה בעל צביעות וחסר אמת. אנו הנחנו לתומנו, שכל מעשינו נמדדו לפי הכוונה הטובה שביסודם: שאם עשינו דבר זה או אחר לטובת החיילים- התכוונו פשוט, למען שלומם וחייהם-הם כלוחמים, קיווינו, שהם יראו זאת כמונו. הנחתנו זו נופצה כשנוכחנו כי להם נראתה טובתם אחרת. ברצון היו מוותרים, גם ממבט לאחור, על מעשים רבים שעשינו, כביכול, למענם.

אבל העובדה, שבשיחת מחלקה עלו נושאים אלה לדיון באווירה חופשית של גילוי לב, היתה עבורנו רבת משמעות. היתר זו תמימות מצידנו להניח, שמרגע מסוים והלאה נהיה חבורה אחת לכל דבר. ההירארכיה הצבאית ו חיי היום יום בצבא אינם מאפשרים זאת ואף לא התכוונתי לשנות את אורח החיים בפלוגה. אולם מחיצה מסוימת נפלה ונמצאה דרך לשיחה העשויה להפחית במקצת את המתח שבין הדרגים…לאחר ההשתתפות המרשימה בפעולת עזה- יש מקום לשינוי הטון. בטחונם העצמי של האנשים התחזק. דיברו לוחמים, אשר טעמו את טעם הקרב, האש והמוות, ובזכות אלה היו ראויים, שדבריהם יישמעו.

יחסי הקרבה הנוצרים בין חיילים למפקדים בפעולה קרבית אחת, מקצרים תהליכים ארוכים בימים רגילים. פעולת עזה עשתה זאת וסדרת אימוני הים חיזקה דבר זה עוד יותר.