חינוך

מצבי הכוננות היו רבים ותכופים ולכן בילינו את רוב השבתות בבסיס, אלא אם כן היינו בשדה. קבלת השבת בפלוגה ד' החלה מבעוד יום חמישי. הערב הוקדש כולו למירוק: ניקו את הצריפים וסביבתם, כיבסו בגדים וסייעו לפי תורנות בניקוי מוסדות הפלוגה: המשרדים ומחסני הציוד. לקראת כיבוי אורות- כחצי שעה מאוחר מהרגיל- היה הרב סמל הפלוגתי עורך ביקורת כללית.

שעות הבוקר הראשונות של יום שישי הוקדשו לביקורת המפקד- כל חייל עמד ליד מיטתו, ציודו ובגדיו פרוסים באופן המאפשר בדיקת שלמותם ונקיונם.

אחרי מסדר זה יצאה ה פלוגה לאימוניה כרגיל עד לארוחת הצהריים. השעות של אחר הצהריים היו למנוחה, לסידורים אישיים ובמקרים יוצאים מן הכלל לאימונים מיוחדים ודחופים.

לקראת הערב פסקה כל פעילות והחלו ההכנות למסדר קבלת השבת הפלוגתית. למסדר זה לבשו החיילים את בגדיהם הטובים ביותר. הרובים ממורקים, אבזמי החגורות והכידונים מבריקים. הרגשת השבת החלטה משתלטת במחנה. כל מחלקה נערכה לפני צריפה היא ומשם צעדה בקצב אל מגרש המסדרים. במגרש המתין הרב סמל עם הסמנים הימניים ובהתאם ללוח הזמנים החל לערוך את המסדר. המחלקות הסתדרו בשלשות ובשורות חזיתיות רחבות, האחת מאחורי רעותה, לפי סדר המספרים – 10, 11,12.

בתום ההיערכות מסר הרב סמל את הפלוגה לסגן מפקד הפלוגה, ג'קי, והלה הכניס למסדר את מפקדי המחלקות. הסמלים מסרו את מחלקותיהם לקצינים ואז קיבלתי אני את הפלוגה מג'קי. ערכנו ביקורת בשורות ובסיומה נשאתי דברי לפני הפלוגה, על קורות השבוע שחלף והדברים המיוחדים החזויים לשבוע הבא. המסדר הסתיים במצעד הצדעה, ולאחר שהניחו החיילים את כלי הנשק בצריפים התכנסנו כולנו לארוחת ערב חגיגית.

פלוגה ד' היתה היחידה שערכה מסדר יום שישי,. ייחסתי לו חשיבות רבה ולא הסכמתי לוותר עליו. ידעתי שלא המסדר בונה פלוגה, אבל לא היה לי ספק, שהוא מסייע לכך במידה רבה….

ארוחת ליל השבת שלובה היתה בקבלת שבת כדין. מסובים היינו אל שולחנות מכוסים מפות צחורות (גם אם אלו היו סדינים) ועליהן בקבוקי יין אדום. נהגנו לשיר שירי שבת ואחד החיילים קרא פרק בתנ"ך. תורנים הגישו את האוכל והארוחה כולה התנהלה בנחת, תוך שיחת רעים נעימה והסתיימה שוב בשירה ובנגינה. אז קמו האנשים לבלות את שארית הערב חבורות-חבורות באורח חופשי – או במקובץ, בתכנית יזומה לכל הגדוד.

החינוך שקיבלתי בבית והדוגמה של הורי ואחי הם שכיוונו אותי לדרך, שבה אני הולך עד היום. (הערה – 1977). אבי, משה גורבן, התנדב לשרת בגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה. שני אחי הגדולים יוסף (יוסקה) ושמואל (מולה) הצטרפו לשורות ההגנה בגיל צעיר ביותר. בתקופת המאבק כיהן יוסקה בתפקידים מרכזיים בהגנה ברחובות ואילו מולה הצטרף לפלמ"ח. אחר כך, במלחמת השחרור, שירת יוסקה בגדוד 54 (חטיבת גבעתי) מולה הצטרף אל הכשרת הפלמ"ח בסדום, אני ירדתי עם פלוגות הפשיטה לנגב ואבי עזב את עבודתו בעיר והתנדב לעבודות ביצורים במרחב הדרום. בבית נשארו אמי ואחותי הקטנה יונה, אשר ברבות הימים עשתה שירותה בנח"ל ובמשך גדות, מול הגבול הסורי.