הרחבת הבסיס השדאי-האישי

"כל אלה חייבונו להרחיב, ככל האפשר, את הבסיס השדאי-האישי של החיילים על ידי שהות מרובה בשטח הפתוח ולהקנות להם הרגלים ותחושות, אשר לא פותחו בהם די הצורך בנערותם."

לאנשי פלוגה ד' היו נושאי אימון אלה חיוניים במיוחד. ברובם לא הכירו את הארץ. אם מפני שגיל טיולי בית הספר ותנועות הנוער עבר אליהם בארצות מולדתם, ואם מפני שעקב תנאים כלכליים וחברתיים, לא ניתנה להם מעולה הזדמנות למסעות רגליים.

הם לא היו מנוסים בהליכות ארוכות: חלקם פחד מהלילה וראה בו גורם עוין, במקום להכירו ולהפיק ממנו את יתרונותיו הגדולים כידיד: ריקעם הקדם צבאי לא סיפק להם הזדמנויות להתבודד בשטחי מדבר והרים. והם לא ידע ליהנות מדך, לא ידעו לנצל את האפשרויות שבנופים אלה ונטייתם המורגלת היתה להתגודד ולחפש ביטחון בחבורה גדולה במקום ביוזמה עצמאית. ביטחונם העצמי בשדה היה לקוי.

כל אלה חייבונו להרחיב, ככל האפשר, את הבסיס השדאי-האישי של החיילים על ידי שהות מרובה בשטח הפתוח ולהקנות להם הרגלים ותחושות, אשר לא פותחו בהם די הצורך בנערותם. הרבינו בלימודי הג'ודו והטופוגרפיה ובתרגילי שדה מתקדמים, שהעניקו להם ביטחון עצמי ובכך הגדילו את כושרם הקרבי.

כיוון שלמדו חיילינו, ככל צנחן, את יסודות החבלה, יכולנו לשתף את כולם בתכנון מפורט של שיטות הפיצוץ בהתאם לנושאים. כך ערכנו איתם סיורים לימודיים של מטרות אפשריות: גשרים, כלי-רכב, מטוסים, מבנים וכיוצא באלה.