שיטת עבודתי כמפקד

מאז ומתמיד האמנתי באנשים יותר מאשר בארגון. הארגון חשוב ביותר בתהליך קבלת ההחלטות ולאחר מכן בביצוען, אך לעולם אסור שישתלט על המחשבה. ביותו גדול ומורכב שואף הארגון לשגרתיות ונוטה להתאבנות. ככל שהארגון יעיל יותר, הוא מסוכן יותר. הוא עלול לבלום את חופש המחשבה ומקוריותה. לכן, לדעתי, יש לטפח אנשים ומחשבות ולהעדיפם על השקעת מאמץ אינטלקטואלי בארגון גופים.

איני פוסל מהפכה כחלק מתהליך ההתפתחות, שכן לפעמים רק כך ניתן לפרוץ דרכים חדשות. הסכנה שבמהפכה היא בזעזוע שהיא גורמת למערכת. בצבא כמו שלנו, הנתון באופן קבוע תחת אריום של התלקחות מלחמה והעוסק בחיי היום יום בלחימה כלשהי, העדפתי תמיד את דרך ההתפתחות תוך בקרה, שכן כך נבחן כל צעד, בדיונים גלויים ומעמיקים, בעבודת מטה יסודית וביישום מעשי על ידי אנשים חיים ולא סטריאוטיפים.

לכן התמקדתי בכל תפקיד שקיבלתי בניתוח התופעות ובהבהרת המחשבות בקרב האנשים הקרובים אלי ביותר לפני כל שינוי מצב בשטח. רק לאחר שהרגשתי הבנה ונכונות לשיתוף פעולה בין קציני המטה שלי, הוצאתי פקודות לשטח, ליחידות הכפופות.

לא היתה לי רשימת שינויים מוכנה מראש. מובן, שלא התעלמתי מתופעות שלא הסכמתי עימן, אולם פניתי לשנותן רק לאחר בדיקה עניינית שלהן עם האנשים הנוגעים בדבר. לעיתים קרובות התנגדו הכפופים לי לשינויים שהצעתי, ולא היססתי לכפות את דעתי, אך לא בשרירות לב ולא בדרכי רמיה.

אני מאמין בשיתוף פעולה ובילוי לב כלפי הממונים עלי, כלפי המקבילים לי בדרגה וכלפי הכפופים אלי. ידוע לי, כי ניתן לעיתים ליצור, באמצעות תכסיסים, כביכול, דימוי עצמי חיובי יותר בקרב פקודים, או להשיג קצת יותר מרמות פוקדות ויחידות שכנות. ייתכן גם, כי יש מקרים, שבהם אין ברירה אחרת וטובת העניין ומחייבת זאת. אולם בעיקרון ולאורך זמן, תכסיסנות פנימית בצה"ל גורמת נזק, וההפסד עולה על הרווח. בתפקידי כראש מחלקת מבצעים גישרתי בין דרגות שונות של מפקדים וקציני מטה ברמות הבכירות ביותר בצבא. למדתי כי ויכוחים ודעות שונות אינם רק פרי חוסר הבנה, טיפשות או רצון רע של אחד הצדדים, אלא תוצאה של זוויות ראייה שונות, וכי הדרך הטובה ביותר ליישב חילוקי דעות הא באמצעות דיון פתוח.

כארשר התמניתי לאלוף הפיקוד הבהרתי לחברי את דעותי. ביקשתי מהם לפעול כלפי המטה הכללי על פי כל התקנות והנהלים ולאפשר לקציני המטכ"ל למלא את תפקידיהם בביטחון, באמון ובתחושת שיתוף פעולה.

במקביל, וכדי לתת גיבוי לקציני המטה שלי, לא קיבלתי מעולם החלטה בשיחה בלעדית עם קצינים מן המטכ"ל. בימים הראשונים לתפקידי כאלוף היו בינהם כאל שניסו לסכם איתי עיניינים בקיצור ובטלפון. ביקשתי מהם בנימוס, אך בתקיפות, להעביר את חוות הדעת שלהם דרך קציני המטה שלי, על מנת שהללו יוכלו להציגה בפני לאחר בדיקה ובצירוף חוות דעת שקולה ומנקודת הראות של פיקוד הצפון. ביקשתי מן המטה לשקול כל הצעה מבצעית וארגונית שלנו גם מנקודת המבט של המטה הכללי. לא רציתי שנקבל תשבות שליליות. ידעתי, שתפקידנו הוא להוכיח למטה הכללי, כי אנו שקולים ואחראיים ואז, במקרה חירום, המחייב החלטות מהירות, יסמכו על השיקולים שלנו ועל החלטותינו. ניתן להשיג זאת רק אם פועלים בהתאם למדיניות המטכ"ל, או משכנעים את אנשיו שיש לשנות אותה.