מחבלים – תכנית גחלת

מאז ומתמיד הזהירה ישראל את חוסיין, כי ארגון טרור מטבעו מתפשט ובולע את הגוף המזין אותו.
בפועל מנעה סוריה כליל את פעולות המחבלים רק לאחר מלחמת יום הכיפורים וכחלק מהסכם הפרדת הכוחות במאי 1974.

החרפת המאבק הפנימי בין המחבלים ובין משטרו של חוסיין במשך 1970 ועד לספטמבר לא הפסיקה את פעילות המחבלים לאורך הגבול אתנו.
המצב הזה השתנה בספטמבר, כאשר בד בבד עם ריכוז הכוחות הירדנים למאבק הפנימי דיללו גם המחבלים את בסיסיהם הקדמיים והסמוכים אל גבול ישראל. כתוצאה מכך פחתה פעילותם נגדנו הן בבקעת הירדן, והן בבית שאן ובעמקים. אולם התופעה הזאת, החשובה כשלעצמה, הפכה לחסרת משמעות רבה עם הפלישה הסורית לירדן. המעקב המודיעיני של ישראל אחרי הנעשה בירדן היה תמיד שיטתי ומפורט, אך לאחר חטיפת המטוסים על ידי "החזית העממית" והנחתתם בזרקה, הוגברה הפעילות המודיעינית מתוך תחושה, שהדבר עלול לגרום למשבר רציני יותר מאלה שהיו בעבר. עם הכרזת העצמאות הפלסטינית באירביד, ב- 15 בספטמבר, נכנסה ישראל לכוננות מיוחדת- מודיעינית ומבצעית. עדכנו תוכניות הגנה ומתקפה ותדרכנו את הכוחות לגבי ההתפתחויות הצפויות. ב- 18 בספטמבר הגיעו אלינו הוראות המטה הכללי לריכוזי כוחות ולתכנון משימות אפשריות ומגוונות – תכנית "גחלת"….
ישראל והעולם הערבי למדו לקחים מ"ספטמבר השחור". המדינות השכנות הבינו במלוא חריפותה את בעיית הריבונות של הממשלה המקומית לנוכח ההתעצמות של המחבלים וחופש הפעולה שלהם. עבר זמן עד שחוסיין הגיע למסקנה, כי המשך שלטונו וקיום מדינתו מחייבים את חיסול המחבלים כגוף עצמאי בתחום ירדן.
מאז ומתמיד הזהירה ישראל את חוסיין, כי ארגון טרור מטבעו מתפשט ובולע את הגוף המזין אותו. רק כאשר החלו המחבלים לממש את עצמאותם בתוך ירדן באופן גלוי והחזית הישראלית רעשה, אזר חוסיין עוז, ויצא נגדם למלחמת חורמה.
כמו כן הוא למד, כי האויב האמיתי של ירדן אינו ישראל, אלא מדינות ערביות קיצוניות. העובדה שצה"ל סייע לירדן בלי לפגוע בריבונותה, תרמה להכרה, שלישראל יש פוטנציאל לידידות אמת ולדו קיום.
ניתן היה לקוות , כי הלקח הזה יילמד גם בלבנון, אך מסיבות שונות לא כך היה הדבר ולבנון נסחפה אל מערבולת של מלחמת אזרחים ומעורבות סורית ישירה.
הסורים הילכו על חבל דק, ומבחינתם בהצלחה – עד מלחמת יום הכיפורים. הם אפשרו למחבלים לפעול לאורך הגבול ברמת הגולן, אך רק במידת מה ולפי כללי המשחק שלהם. הם שלטו במפקדות ובארגוני המחבלים ביד קשה ולא אפשרו להם התפתחות עצמאית כפי שקרה בירדן. מדיניות הסורים הציבה בפנינו ב- 1973-1971 שאלה קשה: האם ניתן יהיה להביא גם את הסורים להפסקה מוחלטת של פעילות המחבלים על ידי הפעלת כוח רב יותר מצדנו. הדעות בנושא הזה היו חלוקות. בפועל מנעה סוריה כליל את פעולות המחבלים רק לאחר מלחמת יום הכיפורים וכחלק מהסכם הפרדת הכוחות במאי 1974. כוח העמידה של היישובים בכל הגבולות העניק לצה"ל יכולת תמרון ואת אורך הנשימה הדרוש במאבק צבאי-מדיני מסוג זה.
באופן מעשי וסמלי הסתיימה תקופת "ספטמבר השחור" בהחלפת השלטון בסוריה ובמצרים. ב- 28 בספטמבר נפטר הנשיא נאצר ובמקומו עלה לשלטון סאדאת. בנובמבר ארעה הפיכה בסוריה, ואסד תפס את השלטון בה.