מוסר צבאי ואזרחי

לקחים מן הפשיטה על כפר אל חיאם- בליל 31 בינואר/ 1 בפברואר- סיירת אגוז – המאבק במחבלים.

הנושא העיקרי שעלה בתחקיר היה התכנון הבסיסי של הפשיטה. הלוחמים טענו, שהיה עלינו לתקוף גם את הבתים הסמוכים במקביל להסתערות על מרכז הגיוס, משום שהם היו עלולים להיפגע ממקורות אש לא צפויים.

הם העלו שאלה נוקבת: האם חיי האזרחים המסייעים למחבלים יקרים מחיי הלוחמים שלנו? הבנתי לליבם, אך לא הסכמתי לניסוח הזה של הבעיה. מובן שחיי אנשינו חשובים יותר מכל דבר אחר. לכל המבצעים יש הצדקה אחת בלבד – להבטיח את שלום המדינה ותושביה. אולם למאבק שבינינו ובין הערבים יש היבטים שונים, כולל ערכים בסיסיים של קדושת החיים. אף תכנון מבצעי אינו יכול להבטיח באופן מוחלט את שלום אנשינו, ולכן אסור להחליט על שיגור אנשים לקרב, אלא אם יש הצדקה מוחלטת לכך. חובת צה"ל ומדינת ישראל היא להבטיח מוסר לחימה, טוהר נשק וקדושת חיי אדם באשר הוא אדם – ככל שהדבר ניתן. לעיתים קרובות קורה, שלמרות כל אמצעי הזהירות נפגעים אזרחים ויש להימנע מכך ככל האפשר בתכנונים הרגילים. איני יכול לומר, שהגענו להסכמה כללית בנושא הזה אך הושגה הבנה מסויימת, ונכונותם של הלוחמים להתנדב למבצעים דומים לא ירדה למרות הסיכונים.