קטע שלישי

"אריק מאשר קבלת הפקודה ומעבירה אלי.

"בסדר – אני עולה – תאשר קבלת הפקודה. אנו מבצעים."

כל אחוזים בבולמוס ההתקפה, ההסתערות והעליה לירושלים העתיקה. עולים אל ירושלים – גם אם היא נמצאת עתה מתחתינו. אנו חולפים על פני הבתים ויוצאים אל שטח פתוח. מסתכלים ימינה. לפנינו ירושלים. הר הבית. כיפת הזהב וכיפת הכסף. השערים, הקשתות, החומה. המגדלים. מחזה עוצר נשימה.

קשה לזוז הלאה. חבל להסיט עין, אולם בן-צור לוחץ על הדוושה ומתקדמים. חולפים על-פני המלון. הכביש מתפתל במורד, בסיבובים חדים. הנסיעה מועטת. טנק אחד מתקשה בסיבוב. אנו עוצרים. לפנינו מתפתלת שיירה מעורבת של טנקים וג'יפים. הפקודה להם היא להגיע לצומת עזריה.

לפתע, משעבר את הסיבוב הראשון במורד הר הזיתים, מבחין איתן, מפקד הטנקים, בשלושה "פטונים". נדמה לי שהם נטושים, אולם כל סיכון מיותר עתה. פגז שנורה במהירות ניחת באחד מהם. זיסמן ממשיך להתקדם.

כל תגובת אויב לא מורגשת. נראה שה"פטונים" באמת עזובים.

הטנקים ממשיכים ומגיעים לצומת עזריה.

"זיסמן – תפוס חסימה לכיוון יריחו" – פוקד איתן.

איתן ממשיך במורד הכביש ימינה וצפונה. משמאל נישאת חומת העיר העתיקה. איתן פוקד על הכוח לפתוח באש מכל הכלים, לאורך כל החומה, פרט למגדים. החבר'ה עולים בשרשרת אחת על המדרכה, מסובבים צריח שמאלה ופותחים באש מתותחים וממקלעים. החומה מתחילה "לרקוד". אני מסמן לבן-צור לעצור.

צריך לתת את הפקודה לתקיפת העיר העתיקה. ממקומי הנוכחי לא אוכל לצפות היטב על כל השטח. אמנם בקרב תנועה נותנים פקודות מהזחל"ם, אולם כאן העיקר הוא ירושלים ולא קרב התנועה. אני מורה לבן-צור להסתובב ולחזור לסביבת המלון. משם נראה היטב את העיר.

"מה קרה? – תוהים קציני המטה – למה חוזרים?."

"כדי לתת את הפקודה לכיבוש העיר העתיקה ממקום מתאים – אני עונה להם – על-יד המלון, המקום ממנו מתגלית ירושלים בכל יופייה והדרה, משם ניתנת הפקודה."

החבר'ה מחייכים: "חושב על יופי…" …"

(מתוך "הר הבית בידינו", ע"מ 307-308)